|
משמעות המושג "האנטישמיות".
מושג האנטישמיות נקבע בשנת 1879 על ידי משכיל גרמני
ששנא יהודים
–
וילהלם מאר. אף שיש במושג זה כדי להצביע כנגד הגזע
השמי הרי שהשימוש שנעשה בו היה
נגד היהודים. האנטישמיות, שנאת העם היהודי, התקיימה
מדורי דורות, דבר שהביא
להיבדלות חברתית ותרבותית של היהודים מיתר העמים.
"שנאת
ישראל"
מול "אנטישמיות מודרנית".
שנאת ישראל המסורתית התקיימה כבר בתקופות
קדומות, בעת העתיקה ובימי הביניים, וזאת מכמה סיבות:
1.
שנאת השונה והנבדל: שנאה
על רקע מנהגים ומסורת.
2.
שנאה דתית על רקע רצח ישו: בשל הרצח היהודים חייבים
בעונש- העונש הוא חיים בהשפלה.
3.
שנאה על רקע כלכלי: יהודי מלווה בריבית
(הכנסייה
אסרה לעסוק בזה!), "מוצץ דם", עושק!
4.
שימוש בסטריוטיפים (אב- טיפוס)-
דימוי שלילי, ע''י הכנסייה הנוצרית: יש להשפיל את
היהודי השתן, הבזוי, הרע והמסוכן-
כל עוד הוא אינו מוכן להתנצר.
5.
שימוש בדעות קדומות: הנטייה לייחס תכונות לאדם,
בעיקר בגלל השתייכותו לקבוצה כלשהיא. שימוש בדעות
קדומות - שימוש בהכללה המעוותת את
המציאות. דעות קדומות נלמדות, באמצאות חינוך
אואמצעי תקשורת כגון:ספרים, עיתונים
וכו'. הן עוברות מדור לדור, נשמרות וקשה לשנותם.
6.
עלילות דם: הדעות הקדומות
מעוררות עלילות דם, על רקע דתי: שונאי ישראל טענו
כי היהודים משתמשים בדם ילדים
נוצרים, הנרצחים על ידם, לצורכי פולחן- אפיית מצות.
היהודים הואשמו גם בהרעלת בארות
והפצת מגפות.
אנטישמיות החדשה, המודרנית החלה במאה ה – 19 והיא
מכוונת בעיקרה
נגד היהודים (ולא נגד היהדות!). במילים אחרות,
השנאה לדת הפכה לשנאה לעם.
האנטישמיות המודרנית נעוצה בקנאה שרחשו הגויים
ליהודים המצליחים: העיקבות
האמנסיפציה, השתלבו היהודים בחברה הנוצרית והוכיחו
את יכולתם להגיע להישגים
כלכליים, הקנאה הפכה עד מהרה לרוגז ושנאה.
הגורמים לאנטישמיות המודרנית
הם:
1.
מתן אמנסיפציה: בארצות שונות (צרפת, גרמניה,
איטליה) קיבלו היהודים
אמנסיפציה – שחרור מהגבלות, קבלת שיוון זכויות. חלק
מהיהודים החלו להשתלב במהירות
בחברה הנוכרית. אולם, תהליך ההתשלבות לא היה בכוחו
לבטל את ההבדלים בין היהודים
לבין הנכרים. דווקא משום שמספר גדול של היהודים עבר
לחיות בערים ונקלט במקצועות
בעלי השפעה ציבורית – החלה להיות מורגשת יותר
הימצאותם של היהודים בקרבת הנכרים.
במקרה של הצלח יהודית, הדבר גרם לרוגז, קנאה
ולשנאה.היהודי הצטייר כבעל הון, כמכשיל
או מהפכן, המנצל את העם הפשוט. אנטישמים רבים ביקשו
לבטל את האמנסיפציה שניתנה
ליהודים.
2.
התפתחות הדמוקראטיה: הרחבת זכויות הבחירה וקיומן של
מפלגות
פוליטיות- סייעו לחיזוק האנטישמיות וזה משום ש:
•
שכבות נמוכות, רוויות שנאה
ליהודים השיגו זכויות פוליטיות והחלו, להשמיע קולן
בגנות היהודים. תעמולה אנטישמית
חיזקה את כוחם.
•
חופש ביטוי סייע לאנטישמים, להחדיר קריקטורות
לעיתונים, לכתוב
מאמרים אינטישמיים.
•
על יסוד חופש ההתאחדות, עלו מפלגות אנטישמיות
שהתמודדו על
קולו של הבוחר, תוך שימוש באנטישמיות כאמצעי לעלות
לשלטון.
3.
תורת הגזע:
משכילים נוצרים פיתחו את תיאוריית הגזענות על בסיס
התורה הדארוויניסטית (של צ'ארלז
דארווין) המסבירה את התפתחות האדם. דארווין בספרו
"הברירה הטבעית" כותב שבטבע
מתקיים מאבק נצחי על הקיום, והישרדות בחיין, פירושו
ניצחון החזק על החלש.
התיאורטיקאנים ניצלו את תורת דארווין, תוך שהן
מעוותים את המקור, כבסיס מדעי
לתיאוריית הגזע שלהם. תורת הגזע באה, כביכול, לתת
הצדקה לבעיות החברה והכלכלה, ועל
פיה קיים גזע שלילי הרוצה לפגוע גזעים הטובים. הגזע
היהודי הוא שונה וחריג, אינו
מותאם לחברה האירופאית, זהו גזע שסופו כישלון מאחר
שיוכרע על- ידי הגזע העליון
והחזק. מהבסיס הגזעי אין מפלט ליהודי: השתלבותו
בחברה ואף המרת הדת לא תועיל כי
הגזע עובר בתורשה (בדם).
וילהלם מאר, הראשון שהשתמש במונח האנטישמיות, כתב
בספרו
"ניצחון
היהדות על הגרמניות"(1879):
האינדיאני לא יכול להעלים בשום דור את
הטיפוס האינדיאני,
הכושי- לא את הטיפוס הכושי, ובאופן זה לא יכול שום
הרכב
של
עמים שמיים…,המכונים יהודים, להעלים את הטיפוס שלו.
4.
התפתחות הרגש הלאומי
:
התפתחות התודעה הלאומית בין עמי אירופה הייתה מן
הגורמים המרכזיים לאנטישמיות. לאחר
שהריבונות עברה מן המלאכים לעמים, והעמים הגדירו
עצמם כלאומים, נוצרה מסגרת חדשה,
גם לטיפול ב"שאלת היהודים". המהפכה הצרפתית (1789)
הכירה ביהודים כבני לאום הצרפתי.
הדגש בתפיסה הלאומית של ה"מהפכה הצרפתית" הושם על
אפשרות הבחירה של היחיד את
לאומיותו, בתנאי שיציית לחוק המדינה, ויהיה אזרח
מאמן לה. אולם, מגמה אחרת של
הלאומיות האירופאית הייתה "המגמה הרומנטית", אשר
הגדירה את "הלאום" אחרת: אדם נולד
לתוך לאום. הלאום מוגדר על פי מוצא, היסטוריה ושפה.
אדם אינו יכול לאמץ לעצמו
לאומיות. האנטישמים מהזרם הרומנטי טענו, כי אין
לקבל את היהודים כאזרחים, בהיותם
גוף זר, מבחינה לאומית.
היהודי נתפס כגורם אנטי- לאומי, וכך כתב וילמנס
בספרו
"אינטרנציונל
הזהב" ב- 1876:
…כל
ניסיון למזג לאומי ייכשל, משום שיהודי מסתייג
ממנו…
מרובים היהודים בשורות המפלגות, החותרות לערער
הארגונים הקיימים.
5.
תיאוריות לפיהן היהודים פועלים מתוך מניעים
כלכליים: במאה ה – 19 רבו
התיאוריות הכלכליות להסבר ולהצדקת האנטישמיות. רבים
טענו כי היהודים נגועים
בקפיטליזם, היהודים
מצליחים לצבור כספים, רכוש והון רב בזכות השוק
הקפיטליסטי. היו
שטענו כי יהודים שיאפים להשתלט על המדינות השונות
ולנצל את העמים הנוצרים. בתקופה
זו קמו סוציאליסטים שהתנגדו לקפיטליזם. הם רצו
בשיוון חברתי וכלכלי והאשימו את
היהודים שהם בעלי הון השואפים לנצל את עמי אירופה.
לדוגמא: שארל פוריה, הוגה
דעות צרפתי, מראשי הסוציאליסטים בצרפת
(1837 – 1772)
ראה ביהודיםאומה נחותה
שעסוקה בעיקר בפעילות כלכלית מן הסוג הבזוי ביותר –
הם מרימים את לקוחותיהם ועושקים
את הציבור הנוצר. לטענתו, "הנח ליהודים להשתכן
בצרפת 100 שנה… הם יהיו בצרפת מה שהם
בפולין, וסופו שייקחו בחוזק יד את מקצוע המסחר
מאותם האזרחים, שעסקו בו עד כה
בהצלחה, בלעדי היהודים…"
ביטויי הדחיה
1.
אפליה שלא
מעוגנת בחוק.
החברה הנוצרית רצתה באפליה, דחיית היהודים. לשם כך
היה צורך
להתעלם מחוקי המדינה. במדינות מסוימות שררה מדיניות
מפלה בקבלת משרות לתפקידים
מסוימים, נמנע קידומם של היהודים ששירתו בצבא,
ובמסגרות חברתיות שונות סירבו לקבל
יהודים לתוכם. לדוגמא:
•
ברוסיה פורסמו תקנות, חוקי מאי, שנועדו להפלות את
היהודים לרעה. יהודים לא הורשו לקיים מסחר בימי חג
נוצריים ובימי ראשון.
•
ברוסיה, הוגבל מספר המשרות היהודיות ברפואה הצבאית
ל- 5% והגבלת מספר סטודנטים
שלמדו באוניברסיטאות.
•
באוסטריה, ראש העיר של וינה הירבה לנשל את היהודים
ממשרותיהם הממשלתיות.
•
הבנק הקטולי בצרפת פשט רגל וכתוצאה מכך, הפסידו
המשקיעים
רבים את חסכונותיהם. מנהל הבנק האשים בכישלונו את
ה"הון היהודי", ובקשר לכך התפרסמו
התקפות אנטישמיות בכמה עיתונים.
2.עלילות
דם ופגיעות
פיזיות ביהודים.
עלילות דם התרכזו סביב פולחן הדת היהודית. במאה ה –
19
התפתחה האנטישמיות החדשה, נגד היהודים והיא באה
לידי ביטוי בפגיעות פיזיות ביהודים.
ברוסיה גרמו הפוגרומים לסבל רב ולראשית ההגירה
היהודית.
לדוגמא:
•
בכפר
האוסטרו- הונגרי, הנוצרים העלילו שהיהודים הרגו
ילדה נוצריה על –מנת להשתמש בדמה
באפיית מצות.
•
ברוסיה, שומר יהודי בבית חרושת מנדל בייליס, הואשם
כי הרג ילד
נוצרי כדי להשתמש בדמו למטרות פולחניות. הוא נאסר,
אך לאחר מספר שנים זוכה.
•
פוגרומים "סופות בנגב" ברוסיה – פרעות שנמשכו שלוש
שנים. המוני רוסים פגעו ביהודים
ובזזו את רכושם. השלטונות לא התערבו כי שיתפו פעולה
עם הפורעים.
•
פרעות
קישיניוב – נערכו ביהודי העיר ביוזמת שלטונות
הרוסיים. היהודים נרצחו, נפצעו, נשים
נאנסו והרכוש נגזל.
• "פרשת
דרייפוס" בצרפת – (ראה פרשת דרייפוס) קצין צרפתי
יהודי, היחיד במטה הכללי, אלפרד דרייפוס הואשם
בבגידה במולדתו והוגלה ל"אי השדים".
החוגים האנטישמים ראו בכך הזדמנות להסתה אנטישמית.
החוגים האנטישמיים טענו כי כבוד
הצבא חשוב מחיי היהודי דרייפוס ופסק דין אין לבטלו.
בעד שנים רבות ביה''ד זיכה את
דרייפוס, שמו טוהר מכל אשם, הוא הוחזר לצבא.
פרשת דרייפוס מסמלת את כישלון
האמנסיפציה החוקית. הפרשה הוכיחה כי אין בהכרח
תקווה, שהאמנסיפציה המושגת בחוק תהיה
לאמנסיפציה של ממש גם במישור החברתי. לא חשוב היה
אם דרייפוס היה יהודי, שהשתלב
בחברה הצרפתית, היה פטריוט נאמן לצרפת בה ראה את
מולדתו, היה מוכן להקריב את חייו
למענה – העיקר היה שדרייפוס יהודי ולכן יש לסלקו
מהצבא. המשפט לא דן רק את דרייפוס
האדם אלא העם היהודי בכללותו הואשם בבגידה וריגול.
הרצל ששהה אז בפריז, כתב
עיתון וינאי, היטיב להבין כי האמנסיפציה לא פטרה את
הבעייה היהודית ובעיקבות כך פנה
לפעילות ציונית ולניסיונות להקים מדינה יהודית-
כ"פתרון לאומי" ליהודים.
3.מדיניות
ממשלתית
מפלה ופוגעת ביהודים.
השלטונות פגעו ביהודים, באזורים מסוימים, אם בערים
הגדולות ואם באזורי מחיה מרובי ההתיישבות היהודית.
לדוגמא:
•
בעקבות המשברים
הכלכליים והחברתיים ברוסיה, הנהיג הצאר אלקסנדר ה –
2 רפורמות (תיקונים/שינויים)
בתחומים הקשורים ליהודים: על יהודי רוסיה היה
להתרכז ולחיות ב"תחום המושב" – אזור
בדרום מערב רוסיה.
•
אסור על היהודים לעסוק בחקלאות- כדי למנוע תחרות עם
האיכרים
הרוסיים.
•
איסור על קניית אדמות מחוץ ל"תחום המושב".
•
באוסטריה, בעיר וינה
פעלה מפלגה אנטישמית שהונהגה על ידי ראש העיר.
ביוזמתם הונהגה מדיניות ציבורית מפלה
(אסור
ליהודים לתפוס משרות ציבוריות וממשלתיות).
4.
גיבוש התיאוריות
האנטישמיות.
התיאוריות האנטישמיות היו חלק מתעמולת המשכילים
הנוצרים כדי
לפגוע ביהודים. מטרת התיאוריות הללו הייתה להתריע
על הסכנה בשילובם של היהודים
בחברה הנוצרית. לדוגמא:
•
בגרמניה התפתחה התיאוריה "הדרוויניזם החברתי"
המסוססת
על תורתו של צ'ארלז דארווין. על פיה בעולם האנושי
מתנהלת מלחמת ההישרדות שבה החזק
הנוצרי ינצח את החלש היהודי.
•
בצרפת התפתחה התיאוריה "היהודים הבוגדים",
בעיקבות משפט דרייפוס. הצרפתים האנטישמים טענו שאין
לסמוך על היהודים, שהרי הם
בוגדים ורוצים בקריסתה של צרפת, הן מבחינה הכלכלית
והן מבחינה הצבאית.
5.פעילות
לקידום
ולהטמעה של האנטישמיות במטרה לדחוק את היהודים
ולמנוע את השתלבותם בחברה הסובבת.
האנטישמיות, שרווחה באירופה, באה לידי ביחטוי גם
בהקמת מסגרות אירגוניות
שונות כמו מפלגות אנטישמיות, עיתונות אנטישמית,
הקמת ליגות אנטישמיות ועוד'.
לדוגמא:
•
הקמת ליגת האנטישמים בגרמניה שמטרתה למגר את כוחם
של היהדות ולבטל את
השפעתה.
•
הקמת המפלגות האנטישמיות בגרמניה- מפלגתו של אדולף
שטקר, שהייתה אחת
מתוך עשרות מפלגות שרצו בסילוק היהודים מכל עמדות
המפתח.
•
ברוסיה פורסם מסמך
ששמו "פרוטוקולים של זקני ציון" – מסמך שנכתב,
כביכול על ידי היהודים, נתגלה כשקרי
וכמזוייף . תוכנו מעיד, כביכול, על שאיפת היהודים
למוטט את כלכלת רוסיה ואירופה
ולהביא לקריסת המשטרים.
•
בצרפת פורסם עיתון אנטישמי "הדיבור החופשי" ובו
מאמרים, כתבות וקריקטורות אנטישמיים.
•
בין האחראים לאנטישמיות בצרפת היה אדוארד
דרימון, סופר ועיתונאי בעל עט מושחז וארסי. הוא
הוציא לאור ספר אנטישמי, רוויו שנאה
תהומית לעם ישראל, בשם "צרפת יהודית". בספרו, טען
כי קיים שוני תהומי בין הגזע הארי
לשמי וכי צרפת סופגת השפעה מזיקה והרסנית של
היהודים, עד כי שיעבודה בתחומי
הפוליטיקה, הכלכלה והחברה. מסקנותיו היו נוקבות:
לבטל את האמנסיפציה ולהחרים את
רכושם של היהודים בעבור פועלי צרפת המסכנים:
במצב הנכחי, כשקיימת ממשלה בזויה
בעיני כול ומתפוררת
לחלוטין, די ב – 500 איש, בעלי החלטה נחושה…שיקיפו
את
הבנקים היהודים ויבצעו את המהפכה הפורייה ביותר
בזמן החדש.
•
בפרלמנט הצרפתי
בשנת 1891 הציע אחד הצירים לגרש את כל היהודים
מצרפת, ההצעה בה תמכו 32 צירים, אלא
שהצעה לא הועמדה לדין.
מה היו שורשיה של האנטישמיות המודרנית
?
ראשית , במה התבטאה האנטישמיות עד לתקופה המודרנית?
אנטישמיות היתה קיימת
לאורך כל ההסטוריה היהודית. טיעוני האנטישמיות
המסורתית שהיתה קיימת עד לתקופה
המודרנית היו בעיקר טיעונים על רקע דתי, כלכלי
וחברתי:
+++טיעוני
הנוצרים על
בסיס דתי: ליהודים מנהגי דת מיוחדים, היהודים
זקוקים לדם נוצרי לצורך הפולחן,
היהודים רצחו את ישו וכדומה.
+++טיעונים
על בסיס כלכלי: פרנסותיהם של היהודים
בזויות, מנצלים , טפילים , מוצצים את לשד העם.
+++טיעונים
של חוסר נאמנות:
היהודים חורשים מזימות נגד השליטים, הם בלתי נאמנים
ומסוכנים.
מה היו שורשיה של האנטישמיות המודרנית ומה היו
ביטוייה (גילוייה)?
שורשים
חברתיים- תחרות וקנאה
אירופה עברה במהלך המאה ה- 19 תהליכי עיור (מעבר מן
הכפר
אל העיר) ותיעוש (מעבר מעבודה חקלאית לעבודה
בתעשייה). תהליכים אלו בנוסף לריבוי
האוכלוסין הביאו להגברת התחרות על מקורות מחייה.
הרעת תנאי החיים הביאה לרגשות
קיפוח.
דווקא היהודים, אשר אך לפני תקופה קצרה זכו בשוויון
זכויות, הצליחו בכל
התחומים , והיה חשש בקרב הנוצרים שהיהודים רוצים
להשתלט עליהם. התחרות על מקומות
לימודים ועבודה בכל התחומים והצלחת היהודים גרמו
ללא יהודים רבים להאחז בתאוריות
המדברות על עליונות גזעית. במצב כזה, הפועל העני
בהווה, עליון מבחינה גזעית על
היהודי העשיר והמושחת
שורשים רעיוניים- תורות רעיוניות אשר סיפקו תשתית
להתפתחות
האנטישמיות המודרנית
++הדרוויניזם
החברתי:
במאה ה- 19 התפתחו באירופה
תיאוריות כביכול מדעיות אשר סיפקו את הבסיס הכביכול
מדעי לאנטישמיות המודרנית.
הדרוויניזם החברתי היה זרם רעיוני אשר הרחיב את
רעיונות האבולוציה של דרווין לתחום
החברתי. דרווין קבע כי בטבע יש תחרות בין המינים.
הדרוויניסטים החברתיים טענו,
בעקבות רעיונותיו של דרווין, כי התחרות בין בני אדם
היא הכרח ביולוגי וליסודות
החלשים בחברה אין זכות קיום . רעיונות אלו לא היו
קשורים ישירות ליהודים, אך הדימוי
השלילי של היהודים משכבר הימים השתלב בהם היטב.
++השפעת
הבלשנות
(מדע
חקר
השפות) והאנתרופולוגיה (מדע חקר תכונות בני אדם):
במקביל להפצת רעיונות הדרוויניזם
החברתי, החלו הבלשנים מדברים על מציאותן של קבוצות
לשונות שמיות לעומת אירופיות.
בהמשך דברו על עמים שמיים לעומת הודו - גרמניים לא
רק כדוברי לשונות שונות אלא גם
כקרובים קירבת דם. האנתרופלוגים החלו אוספים "מידע"
על תכונות פיזיות של קבוצות בני
אדם מבחינת היקף הגולגולת, צבע העיניים וכדומה.
המרחק בין "עובדות" מדעיות אלו,
ובין יחוס תכונות נפשיות לבני עמים שונים היה קצר
והחלו לדבר על הגזע השמי כמושחת
וטפילי והגזע הארי כאחראי יוצר ונאמן.
++הרומנטיקה
והלאומיות:
בשנים אלו
אומות אירופה החלו להחשיב מאוד את מוצאם ואת
השתייכותם הלאומית. התנועה הרומנטית,
שהיתה תנועה רעיונית שדגלה בחזרה לשורשים ולעבר,
החייתה את המסורות הקדומות של
אירופה. בתוך הלך רוח זה ליהודים שבעבר תמיד שנאו
אותם והתייחסו אליהם כזרים, לא
היה מקום. גם התחזקות התנועות הלאומיות גרמה
לאירופאים רבים לשאוף להגדרה עצמית
והגישה היתה כי הבסיס ללאומיות ולכוד העם הוא קרבת
דם.
++הסוציאליזם:
גם התנועות הרעיוניות אשר דגלו בשוויון ושיתוף ,
ובשורותיהם
היו חברים יהודים רבים, טפחו את השנאה ליהודים ,
שכן טיפחו את הדימוי של היהודי
כקפיטליסט, מנצל ומדכא.
לסכום, על הקרקע הזו של תחרות וקינאה, ותורות
רעיוניות
שהצדיקו את השוני הכאילו מדעי של היהודים, צמחה
במדינות מערב ומרכז אירופה
האנטישמיות המודרנית.
מה היו אם כן מאפייניה של האנטישמיות המודרנית
שצמחה
במערב ומרכז אירופה?
המאפיין העיקרי של האנטישמיות המודרנית היא תורת
הגזע. תורת הגזע מסבירה בכלים
כביכול מדעיים שהניגוד בין הגזע הארי לגזע השמי הוא
דבר קבוע ויציב ואף נישואי
תערובת לא יחסלו זאת, שכן ידו של הגזע החלש היא על
העליונה.
ההבדל בין שני הגזעים איננו הבדל תרבותי או דתי או
רוחני, שכן, בעקבות
האמנסיפציה והתקרבות היהודים לסביבתם, כבר לא קיים
הבדל כזה. אלא, זהו הבדל שאיננו
תלוי באדם ובמעשיו, אלא בשייכות הגזעית.
אדם השייך לגזע היהודי הוא בהכרח שפל, נחות, רמאי,
מנצל וכדומה. כל התכונות אשר
יוחסו ליהודים משכבר הימים ובאו לידי בטוי
באנטישמיות המסורתית ובסטריוטיפים כלפי
היהודים שבאו לידי בטוי בדת הנוצרית , בציורים על
קירות הכנסייה ובדרשות הכומר,
נכנסו כעת להגדרת הגזע היהודי ותכונותיו.
כך ניתן צידוק כאילו הגיוני, כאילו
מדעי לשנאת היהודים . הדימוי היהודי הישן שינה את
צורתו אך לא את מהותו.
המסוכן
וההרסני בגישה זו הוא בכך שהיהודים אינם יכולים
לשנות את גזעם ועל ידי כך להילחם
בשנאה כלפיהם שכן השייכות הגזעית היא שייכות קבוע
מלידה.
על פי תורת הגזע, בני
הגזע השמי מאופיינים בתכונות הבאות:
+זרים
+רודפי
בצע
+תככנים
+חסרי
כושר יצירה
+רמאים
+חורשי
מזימות
לעומתם בני הגזע הארי מאופיינים בתכונות הבאות:
+אנשי
אדמה
+אמיצים
+נאמנים
+כנים
+בעלי
כושר יצירה וכדומה
גילויי (ביטויי)
האנטישמיות המודרנית במרכז ומערב אירופה
במדינה המדגימה גרמניה
גרמניה ויהודי גרמניה – נתונים הסטריים ודמוגרפיים
אחרי המהפכה התעשייתית,
החלה לצמוח האוכלוסייה באירופה בקצב מזורז. חוקרים
טוענים שבין השנים 1800 – 1900
גדלה אוכלוסיית אירופה פי שתיים ויותר (מאוכלוסייה
של 200,000,000 לאוכלוסייה של
420,000,000 ).
באותו זמן גדלה האוכלוסייה היהודית פי חמישה,
מ2,000,000 יהודים
בראשית המאה ה19, עד קרוב ל11,000,000 בסופה.
חוקרים מסבירים את הגידול העצום
הזה בדפוסי משפחה מסורתיים, וירידה בתמותת התינוקות
בזכות השיפור בתנאי התברואה
ובזכות ההתקדמות ברפואה.
האוכלוסייה היהודית עברה תהליך של עיור (ראה תקציר:
שילוב) . רמתה התרבותית היתה גבוהה, תנאי התברואה
היו טובים ומבנה הקהילה סיפק הגנה
ועזרה ליחיד.
רוב יהודי גרמניה חיו בשנת 1870 בפרוסיה, הגדולה
שבארצות גרמניה
(ראה
מפה) . היהודים הגיעו לפרוסיה ובעיקר לבירתה ברלין במאה ה17,
בעיקבות גרושם מן
העיר וינה. לאחר מהפכות 1848, קיבלו היהודים זכויות
שונות, ולאחר איחוד גרמניה זכו
היהודים לזכויות נוספות. באמצע המאה ה 19 היו
בפרוסיה 276,000 יהודים, וזה היה
הציבור היהודי השלישי בגודלו אחרי רוסיה
ואוסטרוהונגריה.
בשנת 1852, הוו יהודי
פרוסיה 1.3% מכלל תושבי הארץ הזו.
בשנת 1910 , ירד שעורם באוכלוסייה ל1%. ירידה
זו מוסברת בהתפשטות המודרניזציה בקרב יהודי פרוסיה,
הם שינו את אורח חייהם המסורתי
והתבוללו בחברה הסובבת אותם.
ברלין הפכה למרכז ההשכלה היהודית ונעשו תיקונים בדת
היהודית, והתפתחה התנועה הרפורמית . מלבד מלבד
פרוסיה, חיו יהודים גם בבווריה, וכן
בדרום גרמניה, גם בכפרים ועיירות.
מספר היהודים בגרמניה נשאר יציב ואפילו פחת
מאמצע המאה ה19 ואילך.
בשנת 1875 נוצר בגרמניה משבר כלכלי עקב התמוטטות
הבורסה לאחר מלחמת גרמניה צרפת.
בני כל המעמדות האשימו את היהודים במשבר ודרשו
להטיל הגבלות על עיסוקיהם.
נשמעו
טענות שהיהודים (אשר זכו באמנסיפציה בשנת 1873)
אינם נאמנים למדינה , שואפים להשתלט
על גרמניה באמצעות כספם וכדומה.
בשלב זה החלה פעילות אנטישמית שכללה:
++הקמת
מפלגה בעלת אידיאולוגיה אנטישמית (מפלגתו של אדולף שטקר, 1878). על
המצע
של מפלגה זו, היהודים הם גורם אנטי נוצרי אשר פוגע
בשלמות המדינה הגרמנית. שטקר
הציע לחוקק חוקים המגבילים את פעילותם הכלכלית של
היהודים וקרא לצמצם את זכויותיהם
ולהרחיקם מכל עמדות השפעה.
++פעילות
ספרותית של הוגי דעות אנטישמים אשר החלו להציג את תורת הגזע בספרים
ובעיתונים (ו. מאר, ה.ס צ'מברלין, ר. ואגנר
ואחרים). (ראה מקורות מתוך חיבורים
אנטישמיים)
צ'מברלין: אנגלי שהפך לחסיד נלהב של רעיונות
העליונות הגרמנית.
בספרו "יסודות המאה ה19 " (1899) הוא מחזק את תורת
הגזע, ומדגיש שהיהודי הוא
התגלמות הניוון. היהודי מנסה להשחית את גזע האדונים
הארי – גרמני. הצעתו היא לעצור
את השתלטות היהודים.
וילהלם מאר: יהודי מומר אשר טבע את המושג
"אנטישמיות" כמושג
לדחייה ושנאה לעם היהודי בזמן החדש. בספרו "נצחון
היהדות על הגרמניות" (1879) טען
מאר שהיהודים גברו על הגרמנים, הודות לערמומיותם
ויכולת הניצול שלהם. מסקנתו היא
שיש לשחרר את העם הגרמני משלטון היהודים ולמנוע
כניסת יהודים לגרמניה.
ריכרד
ואגנר: מגדולי המוזיקאים הגרמנים של המאה ה19. ביטא
ביצירותיו את הערצתו ל"רוח
הגרמנית". בספרו "היהודים והמוזיקה" (1850) טען
ואגנר שהיהודים חסרי כוח יצירה
ומקלקלים את הטוהר והיופי במוזיקה. המוזיקה היהודית
היא מוזיקת בית כנסת המקלקלת את
העם הגרמני. הציע לשלול מן היהודים את זכויות האזרח.
++הקמת
הליגה האנטישמית (1879) אשר דרשה להטיל חרם על היהודים ובצעה
כלפיהם מעשי
אלימות
++נסיונות
להחיות את עלילות הדם מן העבר: עלילת הדם היתה הגילוי ההרסני ביותר
של
האנטישמיות והיא שריד של האנטישמיות המסורתית.
עלילות הדם היו מקובלות בכל העולם
,
וגם גרמניה אשר נחשבה למדינה נאורה, לא היתה נקייה
מהן. לדוגמא:
עלילת הדם
בכנסטן (1891) נמצא ילד נוצרי בן חמש מת על נהר
הרהיין. השוחט היהודי הואשם ברצח
הילד, העידו נגדו שני עדי שקר, שופטי בית המשפט
זיכו את השוחט
.
עלילת הדם
בקוניץ (1900): נמצאה גופת תלמיד בן 16 בהשפעת
האנטישמים, כוונה האשמה לרחוב
היהודי. הנסיון להאשים את היהודים נכשל, כי לא
נמצאה כל ראייה לביצוע האשמה על ידם.
יש לציין שבכל עלילות הדם, זוכו היהודים מאשמה,
אולם הזיכוי הפורמלי לא מנע פגיעות
פיזיות ביהודים.
++הגשת
"פטיציה אנטישמית" (1881) לראש ממשלת גרמניה . הועלו בה דרישות
להגביל את
היהודים בגרמניה, להרחיקם ממשרות ציבוריות ולפטרם
מתפקידי הוראה. הפטיציה נדחתה
באופן רישמי, אך בפועל מימשה הממשלה חלק מן הדרישות.
++ייסוד
מפלגות אנטישמיות נוספות
++ארגון
קונגרסים בינלאומיים לאנטישמיות שמצרתם היתה ליצור "ארגון נוצרי
בינלאומי" כמשקל נגד לארגוני היהודים כדוגמת ארגון
כי"ח (כל ישראל
חברים).
++בהדרגה,
ירד כוחן של מפלגות אנטישמיות אך, האידיאולוגיה האנטישמית
נכנסה למצען של כמעט כל המפלגות.
באוסטריה
אופי האנטישמיות באוסטרו הונגריה
היה שונה מאופייה בגרמניה. אוסטרו הונגריה היתה
מדינה רב לאומית המפולגת לעמים
שונים שלחמו על זכויותיהם ושאיפותיהם. על רקע זה
הובלטו הזרות והשוני של היהודים
עוד יותר.
גילויי האנטישמיות העיקריים היו:
++הקמת
תנועה אנטישמית ברחבי
המדינה אשר קיימה אסיפות בהן הטיפה לאנטישמיות
והסיתה המונים וסטודנטים לפרעות
ביהודים.
++עלילת
"טיסא אסלר" (1882) נאסרו 15 מראשי הקהילה בעיירה באשמת רצח
נערה נוצרייה לצרכי פולחן יהודי. בנו של שמש בית
הספר, ילד בן 12 העיד נגדם. במהלך
המשפט אשר נמשך כשנה נערכו פרעות ביהודי האזור.
בסופו של דבר זוכו
האשמים.
++פרסום
הספר "יהודי התלמוד" על ידי פרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת
פראג, א. רוהלינג. הוא הביא לקט קטעים מן התלמוד
אותם סילף, בהם ניסה להוכיח
שהיהודים מצווים לתעב את הנוצרים. ראש הקהילה
היהודית תבע אותו למשפט והסתבר שאיננו
קורא עברית והקטעים מזוייפים.
בצרפת
מראשית שנות ה- 80 צצו בצרפת אגודות
אנטישמיות בנוסח גרמניה. האידיאולוג המרכזי של
האנטישמים בצרפת היה א. דרימון אשר
פרסם ספר בשם "צרפת היהודית" ומאוחר יותר ייסד
עיתון אנטישמי בשם
"הדיבור
החופשי"
ובאמצעותו האשים את היהודים במגוון האשמות על רקע
גזעי.
בשנת 1894 החלה בצרפת
הפרשה האנטישמית הידועה מכולן - פרשת דרייפוס:
סוכן חשאי צרפתי מצא בשנת 1894
בשגרירות הגרמנית בפריז מכתב חתום שנשלח לשגרירות
הגרמנית בפריז ובו פרוט מסמכים
צבאיים. היה ברור שמישהוא במטכ”ל הצרפתי הוא בוגד,
ועוסק בריגול עבור האוייבת הקשה
ביותר של צרפת באותו זמן- גרמניה.
במברק חשאי של השגרירות הגרמנית, אשר פוענח
,
הוזכר "הקצין ד". מכאן ועד האשמתו של הקצין היהודי
אלפרד דרייפוס, הקצין היהודי
היחיד במטכ”ל הצרפתי, היתה הדרך קצרה. דרייפוס
נעצר, הפרשה דלפה לעיתונות ובמיוחד
לעיתונו של דרימון. התקיים משפט במשך ארבעה חודשים
שבסיומו יצא דרייפוס אשם , בהמ”ש
דן אותו להגלייה ל"אי השדים" לכל ימי חייו ושלילת
דרגתו בטקס פומבי.
מאוחר יותר
הסתבר כי חלק מן המסמכים שהוגשו במשפט היו מזוייפים,
אך באותו זמן, היתה האווירה
בצרפת נוחה להאשמתו של דרייפוס ועמו היהודים כולם.
מפלה לגרמניה בשנת 1870 / מצב
כלכלי קשה והרעת מצב הפועלים / עליית מעמדה של
העיתונות וכדומה, כל אלו יצרו קרקע
מתאימה להסתה אנטישמית ווכוח מחודש בשאלת מעמדם של
היהודים בחברה הצרפתית.
בטקס
ההשפלה הפומבי שנערך לעיני המון הצווח "מוות
ליהודים" הוסרו דרגותיו של דרייפוס
ושוברה חרבו. כדברי העיתון "דבר חופשי" "לא היה זה
איש בודד שהושפל כאן על פשע
אישי. כאן נחשפה בושתו של גזע שלם".
שנה לאחר מכן החל תהליך אשר בסופו הסתבר כי
דרייפוס היה אכן חף מפשע. התגלה הבוגד האמיתי
במטכ”ל, אמיל זולא הסופר המפורסם פרסם
בשנת 1898 קריאה לנשיא צרפת בשם "אני מאשים" ובו
האשים את המטכ"ל והצבא בעוות דין,
ועקב כך נאלץ לברוח מצרפת. המפנה התחולל בהדרגה
ובמקביל לו מאבק ציבורי ופרעות
ביהודים.
בשנת 1899 הועמד דרייפוס לדין מחדש, נמצא חייב אך
קיבל חנינה. בשנת
1906
נערך משפט חוזר בפני בית משפט לערעורים ודרייפוס
יצא זכאי לגמרי ואף הוחזר
לצבא.
חשיבות הפרשה
++פרשת
דרייפוס חשפה רגשות אנטישמיים חזקים בחברה הצרפתית 100
שנה אחרי מתן האמנסיפציה ואחרי שהיהודים היו אמורים
להיות משולבים בצרפת כאזרחים
שווי זכויות.
++הסתבר
ליהודים כי מעמדם השוויוני תלוי על בלימה, וגם יהודים
שקבלו אמנסיפציה לפני דורות יכולים לאבדה.
++שוב
בא לידי בטוי השימוש ביהודים
כשעיר לעזאזל בעת מצוקה לאומית
. |
