|
אמנסיפציה
מונח
משפטי שפרושו שחרור של אדם חסר זכויות למשל עבד
מאדוניו או נער והוריו. כזו היתה גם
האמנסיפציה של יהודי מערב אירופה. הם שוחררו בהדרגה
מחוקי אפליה ומעמדם הושווה לזה
של בני ארצם הלא יהודים.
חוקי האפליה היו שונים מארץ לארץ. לדוגמא באנגליה
לא
היו חוקים מיוחדים להגדרת מעמדם של היהודים אולם
המחסום ליהודים בא לידי ביטוי
בשבועות שאדם היה צריך להשבע אם ברצונו למלא תפקיד
ציבורי ממשלתי או לקבל תואר
אוניברסיטאי, לרכוש אדמה ואפילו להכלל ברשימת בעלי
זכות הבחירה בפרלמנט.
השבועה
היתה שבועה נוצרית, ולכן היהודים לא יכלו לבצע אותה.
בתקופתינו, יהודי מערב
אירופה שוחררו כאמור בהדרגה מחוקים והגבלות אלה.
המדינה הראשונה שהעניקה ליהודים
אמנסיפציה היתה צרפת שאחרי המהפכה הצרפתית.
המהפכנים היו חייבם לעשות זאת שכן
המהפכה בצרפת התחוללה בשם עקרונות ליברליים שנוסחו
בהצהרת זכויות האדם
והאזרח.
למרות זאת, האמנסיפציה לא היתה תהליך רצוף וחלק שכן
לא בכל מקום באירופה
התקבלה האמנסיפציה כתוצאה מהחלטה עקרונית בארצות
מרכז אירופה למשל, היא התקבלה אחרי
כיבושי נפוליון, והופסקה לאחר תבוסתו.
גילויי השילוב של היהודים בעקבות מתן
האמנסיפציה:
תהליך האמנסיפציה, תהליך מתן שוויון הזכויות
ליהודים, החל בצרפת עוד במהלך המהפכה הצרפתית
(1789) והתפשט בהדרגה ולא בקלות לכל
מדינות אירופה מערב ומרכז אירופה אך לא למדינות
מזרח אירופה. תהליך זה משמעותו כי
קבוצה מסויימת משתחררת מבחינה משפטית וחוקית
ממגבלות חוקיות שהיו מוטלות עליה קודם
לכן, אך במקביל מוותרים חברי הקבוצה על זהותם
הייחודית.
מגמות ההשתלבות של
היהודים באירופה לא היו אחידות. הן היו תלויות בארץ
שבה מדובר (כאמור, לא בכל
הארצות קיבלו את היהודים באותה צורה) וכן בעיתוי.
ככל שמתקרבים למאה ה20 מתחזקות
מגמות השילוב של היהודים בחוקות המדינות.
בשנות ה 40 קיבל השלטון הפרוסי
בגרמניה את ה"חוק בדבר מעמדם של היהודים" אשר השווה
את זכויותיהם של היהודים
לזכויות הנוצרים אבל בתנאי ש"אין הוראה אחרת בספר
החוקים". ליהודים הותר לשמש
במשרות ממשלתיות ועירוניות, אך לא בסמכות שיפוטית
או משטרתיות. ליהודים הותר ללמד
באוניברסיטאות, אך לא במקצועות הדת והרוח.
לסיכום: בחלק הראשון של המאה ה19,
רוב מדינות אירופה היו במצב של "כמעט" אמנסיפציה
והיו גם הקלות שניתנו בפועל
–
ההתקדמות הזו לקראת היהודים היתה פרי הלחץ של
ההמונים ובמיוחד הליברלים
שבהם.
מהפכות 1848 והשפעתן על היהודים
בשנת 1848 פרצו בארצות רבות באירופה
מהפכות שמטרתן היתה להפוך את מדינות אירופה
לליברליות ודמוקרטיות יותר. החוקים
הליברליים שהונהגו (לתקופה קצרה) לאחר המהפכות, לא
החזיקו מעמד, והשליטים הישנים
הצליחו להפוך את הקערה על פיה, לדכא את הליברלים
ולהחזיר את השלטון המסורתי
–
שמרני.
למרות זאת היתה למהפכות 1848 תרומה מכרעת להתבססותה
של האמנסיפציה שכן
המשטרים הבינו את רצון העם והעניקו לו חוקות
ליברליות ותוך כדי כך, גם אמנסיפציה
ליהודים.
הקיסר פרץ יוסף מאוסטריה נתן לעמו חוקה בשנת 1849
ובה נאמר ש"הזכויות
האזרחיות והמדיניות אינן תלויות בדת". גם בפרוסיה
בשנת 1851 התקבלה חוקה ובה סעיף
המכיר בשוויון בני כל הדתות.
אחרי איחוד גרמניה על ידי ביסמרק (1861) קיבל
הרייכסטג (הפרלמנט) הגרמני המאוחד בשנת 1867 החלטה
האוסרת על הפליה דתית, ובשנת
1869
נקבע בחוק בגרמניה שכל ההגבלות על היהודים מתבטלות.
חוק זה פתח בפני היהודים
את האפשרות של כניסה לכל המערכות השלטוניות כולל
למערכת השיפוט, ולמעשה בגרמניה
נפתחה בפני היהודים הדרך להשתלבות ממשית. גם
במדינות אחרות התקבלו חוקים המשלבים את
היהודים: אוסטריה 1867 החוקה מאפשרת שוויון גמור
ליהודים במיוחד לאחר הפרדת הדת
והמדינה. איטליה – השוויון הפך להיות מקובל לאחר
איחודה בשנת 1870.
מדינות מרכז
ומערב אירופה (בעיקר גרמניה וצרפת), היו שונות מאוד
מרוסיה. מבחינה כלכלית הן יותר
עשירות, תעשייה ומסחר מפותחים מאוד. מבחינת החברה-
יותר חילוניים, ליברליים,
מאמינים בזכויות הפרט. משטר- פרלמנטים נבחרים,
שמירה על זכויות אזרח
בסיסיות.
היהודים, מאז קבלת האמנסיפציה, (שוויון זכויות),
השתלבו בארצות בצורה
טובה יחסית. זכויותיהם עוגנו בחוק.
מה נתנה
האמנסיפציה (שוויון הזכויות) ליהודים? ובמה היה מצב
זה שונה ממצבם הקודם?
תעסוקה
ולימודים
לפני: היהודים הורשו לעסוק רק בעיסוקים מוגבלים
שהותרו להם על
ידי השלטונות (כגון הלוואה בריבית או עיסקי חכירה).
יהודים לא יכלו ללמוד במוסדות
חינוך לא יהודיים
אחרי: תעסוקה חופשית, למודים חופשיים
תנועה ומגורים
לפני:יהודי היה זקוק לאישור לצורך תנועה ברחבי
אירופה. יהודים יכלו
להתגורר רק בתחומים מוגדרים כגון תחום המושב
ברוסיה, או אזור אלסז לוריין בצרפת.
באזורים רבים לא הותרו מגורים של יהודים (למשל בערי
הבירה פריז או
מוסקווה)
אחרי: חופש תנועה, חופש מגורים
מצב משפטי
לפני:היהודים נחשבו כקבוצה נפרדת שמעמדה נקבע על
ידי תנאים מיוחדים
שהוטלו על ידי השלטונות. הם נחשבים כזרים נסבלים
תמורת תשלום מיסים
מיוחדים.
אחרי:זכויות פוליטיות (הזכות לבחור ולהבחר)
זכויות דתיות
לפני: זכויות מוגדרות בתחום הדת היהודית. בדרך כלל
מימוש זכויות אלו כלל
תשלום מיסים כבדים לאוצר המדינה.
אחרי: חופש דת ומצפון.
אם כך, מתן האמנסיפציה שינה את מעמדם החברתי,
כלכלי, משפטי, דתי של היהודים!
מה היתה תגובת היהודים על קבלת האמנסיפציה?
לחלק מן היהודים היתה זו רווחה
גדולה, שכן הם יכלו להשאר יהודים ויחד עם זאת,
למצות את כישוריהם בכל התחומים. הם
יכלו להיות אזרחי צרפת או גרמניה ולהמשיך להחזיק
בדתם (צרפתים או גרמנים בני דת
משה). היהודים גם תרמו להשתלבותם ועשו וויתורים
רבים.
למרות כל זאת, יצרה האמנסיפציה בעיות קשות עבור
היהודים!
לבעיית השתלבותם של היהודים
ההשתלבות בתרבות האירופית הציבה אתגרים קשים בפני
היהודים: ראשית, נדרש
מן
היהודים מחיר כבד תמורת קבלת שוויון הזכויות:
+
היהודים נדרשו לוותר על
זכויות היתר שהיו להם לפני כן
+
נדרשו להשתמש בשמות משפחה קבועים
+
נדרשו
להתלבש כמן שאר האוכלוסייה
+
נדרשו להפסיק לדבר בשפתם (יידיש) ולהתחיל לדבר בשפת
המדינה
+
נדרשו לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך ציבוריים
+
נדרשו להזדהות עם
הארץ בה הם יושבים
+
בחלק מן הארצות בוטלה במקביל הקהילה היהודית
סיסמתם של
יהודים אלו היתה: "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך"
מצב זה יצר עבור היהודים בעיות רבות,
***
כיצד להגיב לתביעות החברה הנוצרית,
האם אפשר לשמור על זהות יהודית וייחוד יהודי וגם
להשתלב בחברה הלא יהודית? במילים
אחרות - כיצד לחיות עם הסתירה בין הנאמנות ליהדות
והנאמנות למדינה בה הם יושבים.
***מה
הגבול המותר להשתלב בתרבות זרה?
***בארצות
רב לאומיות (בהן חיו ביחד כמה עמים ) לא היה ברור עם מי נדרשים
היהודים להזדהות.
***מה
יקרה אם ההשתלבות לא תצליח? האם יהיה אפשר לחזור "הביתה"?
ביטויי ההשתלבות במערב ומרכז
אירופה
עיור
אורבניזציה:
בעקבות חופש התנועה וחופש המגורים שהוענקו על ידי
האמנסיפציה, החלו אלפי יהודים לעבור מן הכפר אל
העיר. תהליך זה נקרא תהליך עיור.
המעבר לערים נבע מן הצורך להרגיש בטוחים יותר ולנצל
את האפשרויות הכלכליות שנותנת
המדינה.
שינויים
כלכליים:
צמיחת המעמד הבורגני החדש – השלמת תהליך האמנסיפציה
במערב
אירופה הצמיח בקרב היהודים את המעמד הבורגנות
הקפיטליסטית. רבים בקרב היהודים
שהתעשרו בערים גדולות פנו לענף הבנקאות, למפעלי
סלילה של מסילות- ברזל ועוד.
מסחר
-
במאה ה – 19 הייתה ירידה גוברת והולכת של תעסוקות
יהודים בתיווך וברוכלות ועלייה
במספר הסיטונאים ובעלי החנויות היהודים. בארצות
מזרח- אירופה התחזקה מעורבותם של
היהודים בחברות מסחר גדולות, כמו חברות ספנות אשר
שיווקו מוצרי חקלאות מאירופה
המזרחית למערבית. ברוסיה, סחר הפנים והחוץ היה בידי
היהודים אשר עסקו בהפצת סחורות
ושיווקן. נודעו יהודים עשירים אשר השקיעו את כפיהם
בענפי כלכלה חדשים: בקולנוע,
בבניית מסילות ברזל, הקמת חנויות כל- בו ענקיות,
הקמת תעשיות בגדים.
בנקאות
–
במאה ה
– 19
הלכה ושגשגה פעילותם של היהודים בתחום הכספים,
פעילות שנסיונם של היהודים בה היה
רב ועשיר. הבנקים ופעילותם הכלכלית תפסו תפסו מקום
נכבד במסחר המקומי והבינלאומי
ובהשקאות שונות, והבנקאים היהודים טיפסו והגיעו
למקום מכובד, לעיתים ראשון במעלה,
ואף התחרו בהצלחה עם בנקים לא יהודיים, בעיקר בתחום
מתן האשראי – ההלוואות – לגופים
פרטיים אמידים וכן לממשלות. בנקאים אלה, אשר הקימו
רשתות כלכליות בכל רחבי אירופה,
סניפים וסוכנויות, לא היו אלא צאצאיהם של יהודים
מצליחנים. מדובר על בנקאים שפעלו
על בסיס קשרים משפחתיים ויצרו משפחות בנקאיות שפעלו
במרכזים עירוניים, הקימו מוסדות
פיננסיים מרכזיים והשיאו עצות בענייני הון לבני
ממשלתם.
•
גרשון בלייכרדר, שהיה
יועץ כספי של ראש ממשלת גרמניה, ביסמרק, , וסייע
בעדו באירגון התקציב המלחמתי בשנת
1866
כשגרמניה יצאה להילחם באוסטריה.
•
ידועים בני משפחת רוטשילד שניהלו בנקים
בערי אירופה הגדולות ואף עזרו לראש ממשלת אנגליה,
לרכוש מניות של תעלת
סואץ:
מאיר אמשל (1812 – 1744), היה סוחר בכסף ובמטבעות.
בנו של מאיר, נתן
מאיר (1836 – 1777), השקיע את הכספים בניירות ערך
בבורסה הלונדונית, הצליח מאוד
בעיסוקיו עד שנעשה מומחה בעל שם בתחום השקעות הון.
אחיו הקימו בנקים בנפולי,
פרנקפורט, פריס ווינה.
בנו, ליונל נתן, ניהל את עסקי הסניף הלונדוני של
המשפחה,
ובמקביל, עמד בראש המאבק למען השגת שוויון זכויות
ליהודי בריטניה.
בנו של ליונל
נתן, נתנאל מאיר (1915 – 1840), היה מנהיג יהודי
בבריטניה, נגיד הבנק הממלכתי ונשא
תוארלורד – הלורד היהודי הראשון במדינה זו.
אחיו הצעיר של נתן מאיר, ג'יימס יעקב
(1868 – 1792),
ייסד בפריס את חברת "האחים רוטשילד" ותמך באינטרסים
של הקהילה
היהודית בצרפת.
•
משה מונטיפיורי (1885 – 1784), נדבן ועסקן יהודי
בריטי, שהתמחה
בעסקי בורסה. בשנת1824 פרש מונטיפיורי מעסקיו
והתמסר לפעילות ציבורית ויהודית.
הציבור הבריטי העריך את נדבנותו ואת דבקותו שגילה
לעבודתו. את יוקרתו ואת יכולת
ההשפעתו בלונדון ניצל מונטפיורי לטובת היהודים
ברחבי תבל.
•
משפחת הירש – התקינה
מסילות הברזל באזור הבלקן ובאימפריה העות'מנית.
•
משפחת פריר הצרפתית – יסדה בנק
בצרפת והקימה את "רכבת הדרום" בצרפת.
תחום המלאכה
והתעשייה
–
האמנסיפציה פתחה לפני היהודים אפשרויות לעסוק
במגוון רחב של
פרנסות. הסיבות לגידול במספרם של בעלי- המלאכה
היהודים:
א. ביטול המונופולין של
הגילדות האומניה (אגודות בעלי מלאכה, שלא נתנו
ליהודים להיכנס לאגודה ולעסוק
בתחומן)
ב. פיתוח רעיון היצרנות (התיעלות= פרודוקטיביזציה)
ברוסיה חיו היהודים בערים. באזורים כפריים נאסר על
היהודים לעסוק בחקלאות, לכן
פנו היהודים למסחר זעיר ולתעשייה (נפחים, נגרים,
בנאים, סנדלרים, עובדי טקסטיל,
דפוס ונייר), לרוכלות, ועוד. כאשר חדרה המהפכה
התעשייתית לתחומי רוסיה, השתלבו
יהודים רבים במקצועות החדשים והפכו לפועלי חרושת.
משפחה נודעה ברוסיה בתקופה זו
הייתה משפחת פוליאקוב – של תעשיינים ובנקאים, אשר
שלושת אחיה – יעקוב, שמואל
ואליעזר – זכו בתואר אצולה רוסי. הם הקימו את
"החברה הרוסית הדרומית לעיבוד פחם
ואבן" ובמפעלים רבים שהקימו, סיפקו עבודה לעובדים
יהודים רבים.
בארצות מרכז
אירופה החלו היהודים לעסוק ב"מקצועות חופשיים" –
עיתונות, רפואה ועריכת דין, מורים,
אנשי אמנות, מרצים האוניברסיטאות ועוד.
השתלבות בפעילות פוליטית
לאומית
השתלבות זו התבטאה בהזדהות עם המדינות בתוכן יושבים
היהודים.
בקרב יהודים משכילים התפתחה הכרה כי המדינה בה הם
חיים היא מולדתם, והאוכלוסייה
הנוצרית היא אוכלוסייה אחות להם. בצבא יהודים מעטים
הצליחו להשתלב ולהגיע לדרגות
בכירות. דוגמא לכך היה אלפרד דרייפוס שהגיע לדרגת
קצין בצבא הצרפתי.
ביטויי השתלבות של היהודים
בתחום החברתי והתרבותי.
מידת הישתלבותם של היהודים באירופה, בעיקר במרכזה
ובמערבה, במשך המאה
ה-19, היתה תוצאה של מספר גורמים:
•
תרבות ההשכלה
היהודית שביקשה לסלול את הגשר בין השתלבות בחברה
לבין שמירה על הזהות היהודית;
•
גל ההגירה של הציבור היהודי מן העיירות והכפרים אל
הערים, אשר חשפה את היהודים בפני
החברה העירונית הזרה,תרבות ואורחות חייה;
•
האמנסיפציה לה זכו היהודים בתהליך
הדרגתי היתה אף היא מין שילוב של גורם ותוצאה
שתמציתם: השתלבות היהודים בחברה.
החברה האירופית, בעיקר לאחר המהפכה הצרפתית, היתה
נכונה יותר מבעבר,לקלות ציבור
יהודי לתוכה.אם זאת, חשוב להדגיש, שמידת קבלתם
וקליטתם של היהודים בחברה הסובבת,
הייתה שונה ממקום למקום ומזמן לזמן.
קשרים חברתיים בין יהודים לסביבתם התפתחו
וזה התחיל באימוץ סממנים חיצוניים, של לשון הסביבה,
לבוש ומנהגיה.
ילדים יהודים
נקלטו בבתי הספר כלליים ושם קלטו את לשון האומה.
יהודים החלו ללמוד באוניברסיטאות,
חלקם הוכשרו במקצועות חופשיים כמו עריכת- דין,
מרצים, מורים, עיתונאים, מוסיקאים
ועוד.
היהודים השתלבו בתחום התרבותי, בעיקר במקצועות אותם
רכשו
באוניברסיטאות:
עיתונאים – חלקם כעיתונאים וחלקם כבעלי מניות של
עיתונים גדולים
בצרפת ובגרמניה.
מוסיקה
–
התפרסמו מוסיקאים יהודי, ביניהם אופנבך, גוסתב
מאהלר ומנדלסון. האחים רובינשטיין
ארגנו את החינוך המוסיקאלי ברוסיה.
ציור – התפרסמו ציירים יהודיים ממדינות
אירופה השונות, ביניהם: מקס ליברמן מגרמניה, דניאל
מוריץ אופנהיים, שנהג לצייר את
בני משפחת רוטשילד וזכה לכינוי "הצייר של
הרוטשילדים", קמיל סיארו מצרפת
וכו'.
ספרות
–
יהודים רבים העשירו את התרבות האירופית במערב
ובמזרח ביצירות הגדולות.
בגרמניה נודע המספר והמשורר היינריך היינה, ברוסיה
התפרסם מנדלי מוכר ספרים ועוד
רבים אחרים.
מדע
–
היו גם
אנשי מדע יהודים שנודעו באירופה ובעולם כולו, רבים
עסקו במחקר ובפיתוח, ואחרים
לימדו באוניברסטאות במגוון רחב של מקצועות.
אם זאת, לנגד עיני היהודים המשתלבים התנוססה "סיסמת
המשכילים היהודים", שורה
מתוך שירו של יהודה לייב גורדון:"היה אדם בצאתך
ויהודי באוהלך!" כלומר, לשמור על
איזון בין ה"אדם" – התושב, האזרח מן השורה, המשתייך
למסגרת חברתית מסוימת והמזדהה
עם צווי הכשל וההגיון, לבין ה"יהודי" – בן עם
היסטורי, דת ואמונה עתיקה. שמירה על
האיזון- מעשה שאינו קל לביצוע, אך רק במציאת האיזון
בין שני הקטבים הללו יוכל
היהודי לתפקד בחברה החדשה, המודרנית.
המרת דת
-
ראוי לציין כי במהלך ההשתלבות של היהודי בסביבתו,
נודעו תופעות של המרת דת
מסיבות שונות: "כרטיס כניסה" לחברה אירופאית על מנת
לזכות במשרה ממשלתת או אקדמית
וליטול חלק פעיל בחיי הציבור והפוליטיקה הממלכתית
וכו'.
לדוגמא: בנימין
ד'יזרעלי( 1881 – 1804), מדינאי וסופר, ראש ממשלת
בריטניה בשנים 1880 – 1874-1868.
הוא נולד למשפחה יהודית אמידה ומשכילה, וכשמלאו לו
13 שנה המיר אביו את דתו לנצרות
ומאז קיבל הנער בנימין, לצד החינוך הרגיל, גם חינוך
נוצרי אדוק.
אם הזמן, הוא
רכש את מניות חברת תעלת סואץ בעבור בריטניה, ועל כך
זכה להוקרה רבה הארצו. ד'יזרעלי
לא הפסיק מלהתגאות במוצאו היהודי ואף תמך מאוד
בזכויות היהודים גם בבריטניה וגם
בארצות אחרות.
ביטויי השתלבות של היהודים
בתחום הצבא והפוליטיקה.
יהודים מעטים הצליחו להשתלב בצבא ולהגיע לדרגות
בכירות. דוגמא לכך היה אלפרד דרייפוס, שהגיע לדרגת
קצין בצבא הצרפתי.
למרות
שתחום המנהל הציבורי היה סגור בפני היהודים, הצליחו
יהודים רבים לחדור את
שורותיו.
כמו בתחומים אחרים, כך גם בפוליטיקה השכילו היהודים
להשתלב בחיי
המדינות השונות.
השתלבות בתחום זה ביטא את הרצון של האוכלוסייה
היהודית להזדהות
עם המדינה והלאום שבתוכו הם חיים. במילים אחרות,
יהודים קיבלו את המדינה בה חיו
כמולדתם, והאוכלוסייה הנוצרית, בני האומה - כאחיהם.
באיטליה – נודע לואיג'י
לוצאטי, שהיה ראש הממשלה.
בצרפת- בנוסף לצירים יהודים, שימש מיכאל גודשו שר
האוצר היהודי הראשון
בממשלה הצרפתית לפני מהפכת 1848.
אדולף כרמיה שימש כשר
המשפטים ופעל גם למען בני העם היהודי.
באנגליה – בנימין ד'יזרעלי היה ראש
הממשלה ועמד בראש המפלגה השמרנית.
ברוסיה- היהודים השתלבו בפעילות המפלגתית מתוך
שאיפה לשפר את מעמדם
הנחות.
המרות דת וטמיעה תרבותית:
דרך קיצונית של
המרת דת היתה אחת התגובות לאמנסיפציה (של בודדים).
חלק מן המומרים עשו זאת בגלל
התלהבותם משוויון הזכויות, חלקם מתוך נאמנות למדינה
הנוצרית וחלקם כדי להשיג "כרטיס
כניסה" לחברה האירופית.
ביטויי ההשתלבות הייחודיים למזרח אירופה
למרות שבמזרח אירופה קיבלו היהודים
אמנסיפציה רק בשנת 1917, בכל אופן חלו שינויים
חשובים בכוון של השתלבות עוד קודם
לכן:
התערבות השלטון הרוסים בנעשה בקהילה היהודית החליש
את הקהילה
חדירת
המהפכה התעשייתית גרמה לתחילתו של שינוי כלכלי גם
בקרב היהודים
השפעת השינויים
במערב אירופה השפיעה גם כן.
תגובות של היהודים להשתלבות
תגובות היהודים נעו על הרצף שבין השתלבות מלאה
לסרוב מוחלט להשתלב
*השתלבות
מלאה - הצטרפות למפלגות פוליטיות, התכחשות לעבר ההסטורי, הצטרפות
לתנועות מהפכניות
*השתלבות
זהירה תוך שמירה על הייחוד היהודי - מוכנות להתפשר ולהתאים את
ההלכה
היהודית לשינויים במציאות
*חיפוש
אלטרנטיבה לאומית מחוץ לארצות מושבם - התנועה הציונית - תגובה
לאומית של
יהודים שבוחרים לא להשתלב בארצות מושבם אלא לבנות
ליהודים מולדת חדשה
*חיפוש
אלטרנטיבה שאינה לאומית מחוץ לארצות מושבם - הגירה לארצות הברית
ולארצות
אחרות מעבר לים
*סירוב
מוחלט להשתלב - החרדים, שמירה על אורח החיים היהודי - מסורתי. |
