סיכום החומר בציונות

1. הצהרת בלפור- עוררה התלהבות ויצרה ציפיות ובנוסף התחלפות השלטון הטורקי בארץ בבריטי.

2. שחרור עמים מדוכאים באירופה ותקומתם המדינית

3. הזעזועים החברתיים שעברו על אירופה לאחר מלה"ע הI.

4. המהפכה ברוסיה ומלחמת האזרחים לוו בפרעות כנגד היהודים

5. גל פרעות בארצות שזכו לעצמאות לאחר מלה"ע הI. (לדוגמא פולין)

חשוב להדגיש שבראשיתה הייתה העלייה השלישית ללא עידודם של המוסדות הציוניים הרשמים שחששו ליכולת הקליטה של הארץ לאחר מלה"ע וכן חששו מסגירת שערי הארץ ע"י הבריטים.

אופייה החברתי של העלייה הIII. רוב העולים היו צעירים חסרי אמצעים שנמנו בחלקם הגדול על תנועת החלוץ (שמנהיגה בחו"ל היה טרומפלדור) ותנועת השומר הצעיר. העולים הגיעו ארצה כחלוצים תוך רצון לבנות את הארץ מתוך עבודה חלוצית. בבסיס האידיאולוגיה שלהם עמדה החשיבות של מעמד הפועלים וכן חלוציות , שיתופיות (הון לאומי) והתיישבות.

סלילת כבישים ועבודות ציבוריות- עולי העלייה שאפו לעבוד בחקלאות, אולם המצב הקשה בארץ הביא לכך שרוב האיכרים העדיפו להעסיק ערבים ויכולת הקליטה בעבודות חקלאיות הייתה מוגבלת ביותר. נוצר מצב שהעולים התהלכו באפס מעשה והיה הכרח למצוא פתרון תעסוקתי.מפלגות הפועלים התארגנו ופנו לשלטון הבריטי בבקשה לקבל עליהם עבודות ציבוריות. בקיץ 1920 מסרו השלטונות הבריטים לידי "אחדות העבודה" את האחריות על סלילת הכביש טבריה-צמח. במקביל קיבלו מפלגות הפועלים אחריות על סלילה ושיפוץ של כבישים ודרכים נוספות. בשנים 1920-1921, תפסו העבודות הציבוריות מקום ראשון בקליטת העלייה, העולים לא רק סללו כבישים אלא גם הכשירו קרקע, ייבשו וניקזו ביצות, חפרו תעלות סללו פסי רכבת ועוד. שנים אלו קיבלו את הכינוי "תקופת הכבישים". העבודה בתקופה זו יצרה הווי מיוחד של מחנות אוהלים באתרי העבודה, בהם חיו הפועלים חיי שיתוף והם היוו רקע להמשך הפעולה והיצירה במסגרת שיתופית.

גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור-כחצי שנה אחרי נפילתו של יוסף טרומפלדור בקרב יוסד במחנה הבודה בכביש טבריה-צמח, גדוד עבודה והגנה לזכרו. תוך שנה הצטרפו לגדוד מעל 500 חברים. הגדוד עסק במגוון רחב של פעולות ובהם שיקום כפר גלעדי, תיקוני רכב, בניית מסילת ברזל ואף הקים את קיבוץ עין חרוד ותל יוסף בעמק יזרעל. מחלוקות פנימיות בתוך הגדוד הביאו לפירוקו בשנת 1928.

רכישת עמק יזרעל- בשנת 1921 נרכש עמק יזרעאל ע"י ה"קרן הקיימת לישראל" וניתן היה להתחיל בהתיישבות בהיקף נרחב בעמק. חלק גדול מאדמות העמק היו ביצות והיה צורך לייבשם. ייבוש הביצות נעשה ע"י חפירת תעלות ניקוז. ייבוש העמק הוביל ליצירתם של שטחי חקלאות פוריים חדשים ובכך הונח הייסוד להתיישבות נרחבת בעמק יזרעאל.

הקמת צורות התיישבות חדשות-הקו שאפיין רבים מעולי העלייה הIII היה רצונם ליצור מסגרת לחיי שיתוף. חיפוש זה הוביל להקמתן של צורות חדשות של התיישבות חקלאית בארץ:

הקבוצה הגדולה (קיבוץ): מבנה הקבוצה כפי שגובש בדגניה לא ענה על הציפיות והצרכים של עולי העלייה השלישית. בשנים 1919-1920 צמח רעיון הקבוצה הגדולה. בבסיס הרעיון עומדת ההכרה שיש לקלוט ולהגדיל את הקבוצה במספר רב יותר של חברים חדשים. הקבוצה הגדולה המכונה גם בשם קיבוץ קרמה עור וגידים והקיבוץ הראשון שהוקם היה בית אלפא.

מושב העובדים-המושבים הראשונים הוקמו בעלייה השלישית וביסודם עומד העקרון של עבודה חקלאית אינדיבידואלית (עצמאית) של כל משפחה, תוך השקעה עצמאית של כל מתיישב.אבל במקביל ישנם גם יסודות שיתופיים כמו קנייה ומכירה מאורגנים, השתתפות במוסדות הציבור. מושב העובדים הראשון שהוקם היה נהלל והשני כפר יחזקל.

הקמת ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י-מפלגות הפועלים "פועלי ציון" ו"הבלתי מפלגתיים" התאחדו והקימו מפלגה "אחדות העבודה". מפלגה זו פעלה במקביל למפלגת "הפועל הצעיר". שתי מפלגות פועלים אלו החליטו להקים ארגון משותף של הפועלים יהודים בא"י "ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י". המטרות בהקמת הארגון היו:

1. פיתוח המשק

2. הגנה על הפועלים מפני המעסיקים ושיפור תנאי עבודתם.

בין הפעולות שיזמה ההסתדרות היו: 1. הקמת בנק "בנק הפועלים"2 . הקמת קופת חולים "קופת חולים כללית" 3.פיתוח התעשייה- הקמת קואפרטיבים כמו "סולל בונה". 4. הקמת שכונות פועלים ליד הערים כמו שכונת בורוכוב בתל אביב.5. הקמת זרם חינוך עצמאי- זרם העובדים. 6. ייסוד הוצאות ספרים ועיתונים- "עם עובד", עיתון דבר.

כינון מוסדות פוליטיים של היישוב- ב1929 נבחרה אסיפת הנבחרים ומתוכה נבחר וועד לאומי. מוסדות אלו שמשו ב28 השנים הבאות רשות מחוקת ורשות מבצעת של המדינה שבדרך. במקביל הוקמה גם הרבנות הראשית שתפקידה היה לפקח על החיים הדתיים בארץ.

אנשי הפועל המזרחי בעלייה השלישית: ביו עולי העלייה השלישית היו גם צעירים דתיים שהשתייכו לתנועת "המזרחי " הדתית . פועלים אלו התקשו להשתלב עם חלוצי העלייה השלישית וזאת מהסיבה שההווי ואורח החיים של העולים היו מנוגדים לערכי היהדות הדתית (לדוגמא בעיות של מטבחים לא כשרים, עבודה בשבת). כמענה לבעיה הוקמה ב1921 "הסתדרות הפועל המזרחי" שהיתה הארגון הארצי של הפועלים הדתיים. ביסודו של ארגון זה עמדה המטרה להקים התיישבות חקלאית שיתופית וליצור מסגרת של "תורה ועבודה". הפועל המזרחי החל להקים מוסדות משלו ופעל מחוץ להסתדרות העובדים הכללית. חברי הפועל המזרחי ראו חשיבות בהתיישבות השיתופית מהסיבה שהתיישבות חקלאית שיתופית היא הביטוי של התחייה היהודית ודרכה אפשר לבנות את הארץ על יסודות בריאים. השיתופיות גורמת לגיבושם של חברים רבים ביחד ומחנכת אותם לחיים חברתיים ברוח התורה. באשר לסוג ההתיישבות העדיפו חלוצי הפועל המזרחי את ההתיישבות במושב השיתופי על פני הקיבוץ וזאת משתי סיבות עיקריות:

1. המושב נתפס כפוגע פחות בחופש ובעצמאות הפרט לעומת הקיבוץ שסמכותו המרכזית מגבילה את חופש הפרט.

2. חלק גדול מצעירי הפועל המזרחי הסתייגו מרעיונות הסוציאליזם וראו את הקיבוץ כמייצגם בצורה הרבה יותר חריפה מאשר המושב השיתופי.

מנהיגו של הפועל המזרחי בשנות ה20 היה ר' שמואל חיים לנדאו (שח"ל). שח"ל טבע את הסיסמא "המרד הקדוש" שפירושה מרד בשגרה הדתית שהתפתחה בעם ישראל בעיקר בהקשרה הכלכלי יצרני, ורצון לשנות את הסדר החברתי המסורתי היה בגולה של עבודה במקצועות לא יצרנים (כמו מסחר והלוואה בריבית). ע"פ הרעיון הזה חובה ליצור בא"י חברה דתית עובדת ויצרנית. ישנה חשיבות לעבודת כפיים ולעבודת אדמה- עבודה חקלאית מביאה לשותפות ומחנכת לחיים חברתיים ברוח התורה: שילוב תורה ועבודה, שיבה לדרך אבותינו.

סיכום: הישגים: 1. במשך כ4 שנים גדל היישוב בארץ כמעט פי 2 עד למאה אלף יהודים 2. נוצרו צורות התיישבות חדשות: המושב, הקיבוץ. 3.הערים התרחבו ונוסדו בהם שכונות פועלים. 4. רכישת עמק יזרעאל 5. נוסדו המוסדות המרכזיים של התנועה הציונית ושל תנועת הפועלים בא"י (אסיפת הנבחרים, ועד לאומי, ההסתדרות העובדים, בנק הפועלים, קופת חולים)

העלייה הרביעית- 1929-1924

רקע כללי: משנת 1924 ואלך משתנה אופייה של העלייה לא"י. כבר באותם שנים כונתה העלייה החדשה, העלייה הרביעית. בשנים אלו עלו לארץ כ80,000 איש שרובם ממזרח אירופה. כ50% מהעולים היו מפולין. העלייה הרביעית נתנה דחיפה חזקה מאוד להתיישבות העירונית בא"י ובעיקר לעיר ת"א.

1. אנטישמיות- היהודים בארצות מזרח אירופה המשיכו לסבול מאנטישמיות ובמיוחד בפולין שלאחר קבלת עצמאותה גברו בה הקנאות הלאומנית ושנאת היהודים. גם בליטא וברומניה התגברה השנאה כלפי היהודים.

2. לחץ כלכלי- בפולין הטיל שר האוצר גראבסקי שורה של מסים כבדים שפגעו בשכבת הסוחרים היהודים.

3. חוקי הגירה בארה"ב- ארה"ב הגבילה את חוקי ההגירה שלה בתקופה זו. כך שיהודים רבים הגיעו לא"י כי לא יכלו להגר לארה"ב.

1. לעומת העלייה השלישית שהייתה ברובה עלייה חלוצית בעיקרה ורוב העולים היו אנשים צעירים, רווקים וחסרי אמצעים, הייתה העלייה הרביעית ברובה עלייה של אנשים בעלי משפחות, אנשי המעמד הבינוני, אנשי תעשייה, סוחרים ובעלי מקצועות חופשיים.

2. מרבית העולים לא באו לארץ כדי לשנות את אורח חייהם וליצור חברה חלוצית חדשה (כמו בעליות השנייה והשלישית) אלא רצו לגור בעיר ולהמשיך את אורח החיים שהיה להם בארצות מולדתם.

3. מרבית העולים הגיעו ארצה בכוחות עצמם ולא באמצעות ארגונים מחוץ לארץ (כמו העלייה השלישית)

פעלה והישגיה של העלייה הרביעית: מעצם היותה עלייה עירונית ברובה, השפיעה העלייה הרביעית בעיקר על התפתחות המרכזים העירוניים. להלן יוצגו הישגיה של העלייה:

1. התרחבות הערים- ההשפעה הרבה ביותר הייתה על העיר תל אביב שאוכלוסייתה הכפילה את עצמה במהלך העלייה, מ20 אלף ל40 אלף. גם בחיפה גדלה האוכלוסייה היהודית ב80%. עלייה זאת מבטאת את העלייה במעמד וחשיבות העיר.

2. התפתחות ענף הבניין- העלייה הביאה עמה תנופת בנייה גדולה. ענף הבניין נעשה לענף כלכלי חשוב ביותר בארץ. הן כמקור תעסוקה והן כמקור להשקעה. ב1924 הוקמה חברה קבלנית בשם "סולל בונה".

3. התפתחות ענף התעשייה- יחד עם התפתחות הבנייה התפתח גם ענף התעשייה בא"י. בעלייה הרביעית החלו להקים בתי חרושת (חברת החשמל, מפעלי ים המלח), בתי דפוס ומפעלי טכסטיל בגדלים בינוניים וקטנים (בתי מלאכה). רובם קמו בהשקעה פרטית וללא תמיכה של המוסדות הלאומיים.

4. רכישת קרקעות- ב1928 נרכש ע"י הקק"ל גוש קרקעות במפרץ חיפה עכו. גוש זה נקרא עמק זבולון כשעל השטח תוכנן להקים עיר חדשה ומפעלי תעשייה. ב1929 נרכשו אדמות בשרון- אדמות "עמק חפר". השטח היה אמנם ביצתי אך בעל פוטנציאל חקלאי גבוה. כמו כן הוא היה חשוב ליצירת רצף יהודי בין תל אביב לחיפה.

5. חקלאות והתיישבות חקלאית-לחלק מהעולים בעלייה הרביעית לא היה עניין להתיישב בערים והם פנו להתיישבות חקלאית פרטית. אנשים אלו רכשו אדמות והקימו ישובים עצמאים. רוב הישובים החדשים הוקמו בשרון, כמו בני ברק, הרצליה וכפר גנים. הישובים החדשים התפתחו על יסוד ענף ההדרים. התפתחות ענף ההדרים הייתה התופעה הכלכלית החשובה ביותר בענף החקלאות בעלייה הרביעית.

6. ייסוד האוניברסיטה העברית בירושלים- מנהיגי היישוב ראו חשיבות רבה בהתפתחות התרבותית בארץ ואמנם ב1925 הם הקימו אוניברסיטה ראשונה בא"י- האוניברסיטה העברית בירושלים.

משבר העלייה הרביעית: בשנת 1926 פרץ בארץ משבר כלכלי שפגע בעלייה הרביעית. משבר זה פגע בתנופת הבנייה וגרם גם לירידה מהארץ.אולם ב1928 החל להשתפר המצב והעלייה לארץ התחדשה.

שאלות בגרות

שאלה 1

"הארץ לא תיבנה בדרך אחת על-ידי מעמד אחד בשיטה אחת..." (מ' גליקסון).

א. הצג את גישותיהם המנוגדות של אנשי העלייה השלישית ושל אנשי העלייה

ב. תאר שלושה הישגים של כל אחת מעליות אלה (סה"כ 6 הישגים). (13 נקודות)

תשובה 1

א. העלייה השלישית:	העלייה הרביעית:
- בניין הארץ על יסודות חלוציים-סוציאליסטיים	- היעדר אידיאולוגיה משותפת לעולים
- תיקון החברה היהודית	- לא רואים צורך ב"תיקון"
- לפועל העברי תפקיד מרכזי בבניין הבית הלאומי	- יש חשיבות גם למעמד הבינוני
- הון לאומי	- הון פרטי

קבוצות; גדוד העבודה; כבישים; מפלגות; הסתדרות כללית.

התפתחות העיר - תל-אביב; עמק זבולון; הדרים; תעשייה; התפתחות ענף

הבנייה; המחנה האזרחי; זרמים בחינוך; האוניברסיטה.

הסבר מדוע דגלו אנשי "הפועל המזרחי" בהתיישבות שיתופית, ומדוע הם העדיפו בשנות ה-20 את

מדוע דגלו אנשי "הפועל המזרחי" בהתיישבות שיתופית:

התיישבות חקלאית שיתופית מאפשרת בניית חברה חדשה בארץ-ישראל המושתתת על ערכי

מדוע הם העדיפו בשנות ה-20 את מושב העובדים על פני הקיבוץ:

למושב יש יתרונות של חברה שיתופית, אך הוא אינו מגביל את חופש הפרט כמו הקיבוץ.

החלוצים הדתיים שהגיעו ממזרח אירופה הסתייגו מהסוציאליזם ולכן העדיפו את המושב

השיתופי, שנתפס כביטוי פחות מובהק של הסוציאליזם מאשר הקיבוץ.

א. הסבר שני ערכים שבהם דגלו אנשי העלייה השלישית. (6 נקודות)

ב. תאר שלושה הישגים של אנשי העלייה השלישית, והסבר כיצד הם מבטאים את

הסבר את רעיון "המרד הקדוש" של אנשיה. (10 נקודות)

תשובה 4

עמל כפיים - עבודה עברית בכל ענפי המשק כתנאי להגשמת הציונות ולהקמת חברת מופת.

סוציאליזם - הקמת חברה שוויונית והשלטת צדק חברתי ועזרה הדדית.

ב.הישגים של אנשי העלייה השלישית והסבר כיצד הם מבטאים את הערכים שבהם הם דגלו:

הקמת צורות התיישבות חדשות (קבוצה גדולה, מושב עובדים) - מימוש ערכים של עבודה

רכישת אדמות עמק יזרעאל - היאחזות בקרקע הלאום ויצירת מקומות עבודה חדשים כביטוי

הקמת מפעלים תעשייתיים (נשר, שמן) - הרחבת ענפי העבודה במשק.

הקמת הסתדרות העובדים - חיזוק וגיבוש מעמד הפועלים כמימוש של ערכי הסוציאליזם, עזרה

בקליטת עלייה ובכיבוש העבודה כהגשמה של ערך החלוציות והעבודה.

גדוד העבודה, סלילת כבישים ועבודות ציבוריות - חברה עובדת המממשת את ערכי העבודה, שיתופיות וחלוציות.

- למשל: מקומות עבודה מתאימים ומטבחים כשרים, שלא היו אפשריים במסגרות של

מרד נגד הסדר החברתי-כלכלי שאפיין את חיי היהודים בגולה (טיפוח מקצועות לא יצרניים

כמו: מסחר, עסקי כספים וזלזול בעמל כפיים), שהוא עיוות של ערכי התורה.

המרד דוגל בהקמת סדר חברתי חדש בארץ-ישראל על-פי הרוח המקורית של התורה, חברה

שאלה 5

תאר שלוש צורות התיישבות שונות שהוקמו או התבססו בשנות ה-20, והסבר מניע רעיוני

להתפתחות של כל אחת משלוש צורות ההתיישבות שתיארת.

תשובה 5

צורות התיישבות שונות שהוקמו או התבססו בשנות ה-20 ומניע רעיוני להתפתחותו:

קבוצה גדולה - קיבוץ: גאולת הקרקע ועבודת אדמה, סוציאליזם. הרחבת ענפי המשק, כולל

המניע: להרחבת הקבוצה יש יתרונות חברתיים וכלכליים.

עיר: עלייה בורגנית, בני המעמד הבינוני, המשך קיום אורח חיים קודם, קפיטליזם.

התיישבות חקלאית בהשקעת הון פרטית (בתקופת העלייה ה-4).

מושב עובדים: התיישבות פועלים עצמאית, עבודה אינדווידואלית.

המניע: שמירה על אינדווידואליזם במסגרת התיישבות חקלאית.

א. הצג הבדל אחד בתחום ההתיישבות בין העלייה השלישית לבין העלייה הרביעית, והסבר

ב. מה הייתה מטרת הקמתה של "הסתדרות העובדים הכללית"?

ציין שתי פעולות של ההסתדרות בתקופת היישוב. (9 נקודות)

ג. אנשי "הפועל המזרחי" ראו בהתיישבות החקלאית בארץ-ישראל ביטוי לרעיונותיהם.

תשובה 6

א. הבדל בתחום ההתיישבות בין העלייה השלישית ובין העלייה הרביעית:

1. בעלייה השלישית - התיישבות חקלאית ברובה (הקמת הקבוצה הגדולה, מושב העובדים)

הנובעת מההרכב החברתי של העולים ומהאידיאולוגיה שלהם (סוציאליסטית).

2. בעלייה הרביעית - התיישבות עירונית ברובה (העיר תל-אביב), נובעת מהרכב העולים (ברובם -

3. בעלייה השלישית ההתיישבות החקלאית התיישבות עובדת, המתבססת על הון לאומי וקרקע

לאומית. בעלייה הרביעית התיישבות חקלאית פרטית (אזור השרון 1924-6) המתבססת על הון

1. גיבוש וחיזוק מעמד הפועלים בארץ (הגנה, שיפור תנאים). ]על רקע אפשרות של פילוג מפלגתי[.

2. להפוך את מחנה הפועלים בארץ לכוח מרכזי בהגשמת הציונות.

1. הקמת קואופרטיבים לשיווק ולייצור ("סולל בונה").

2. שירותי רווחה: קופת-חולים, לשכות תעסוקה, קופות תגמולים.

4. הקמת הסתדרויות מקצועיות בענפי המשק השונים, הנאבקות למען זכויות הפועל.

5. הקמת שכונות פועלים ליד הערים. (למשל "שכונת בורוכוב" ליד תל-אביב וה"קריות" בסביבות

6. הוצאת ספרים ועיתונים. ("ספריית הפועלים", "עם עובד", "הקיבוץ המאוחד", "עיתון דבר").

8. פעולות תרבות: הנחלת הלשון לעולים, הקניית השכלה כללית, מוסדות ותרבות.

9. ייזום ודרבון של עבודה עברית על-ידי קבלת עבודות (כמו העבודה בכבישים) מהמחלקה

ג. הסבר לכך שאנשי "הפועל המזרחי" ראו בהתיישבות החקלאית בארץ-ישראל ביטוי

1. עבודה חקלאית מביאה לשותפות ומחנכת לחיים חברתיים ברוח התורה: שילוב תורה ועבודה,

2. כבני העלייה השלישית הם נטו לחלוציות ולעקרונות של צדק סוציאלי.

3. התיישבות חקלאית יכלה לשמש שדה נסיון לבניין מדינת התורה בארץ כולה.

שאלה 7

ציין שלוש צורות התיישבות שהקימו העליות השלישית, והסבר את עיקרי האידאולוגיה

תשובה 7

צורות התיישבות של העלייה השלישית והאידאולוגיה שבייסודן:

1. קיבוץ (הקבוצה הגדולה) - כמו קבוצה חיים בשיתוף, אין רכוש פרטי, חדר אוכל משותף, בית ילדים וכו'

2. מושב עובדים - שמירת הפרטיות לצד שיתופיות וחשיבות העזרה ההדדית.

3. מושב שיתופי- גם ביינים בין הקבוצה למושב העובדים.

סיסמא שהוטבעה על-ידי הרב שמואל חיים לנדוי (שח"ל).

שינוי בסדר הדתי-מסורתי שהיה קיים בגולה כלפי עבודה ומלאכה.

מימוש הרעיון במסגרות עצמאיות (התיישבות, אגודות מקצועיות וכו').

שאלה 8

מנה שלושה מוסדות של היישוב היהודי בתקופת המנדט ותאר את הסמכויות ואת התפקידים של כל אחד מהם.

תפקידיה: 1. הטלת מסים לצורך ענייני פנים 2. בחירת הוועד הלאומי

הוועד הלאומי:- מעין רשות מבצעת: מנהל את ענייני "כנסת ישראל", מוציא לפועל את החלטות "אסיפת הנבחרים"

תפקידיה: 1. אחראי על תיקי חינוך, סעד, בריאות וכיוצא באלה 2. בא כוח היישוב בפני השלטון הבריטי

רבנות ראשית: 1. פיקוח על ענייני הדת 2. פיקוח על לשכת הרבנות המקומית 3. משמשת כבית-דין דתי עליון

שאלה 9

מושב עובדים-צורת התיישבות שהתגבשה בעלייה השלישית. במושב שני יסודות:

יסוד שיתופי - קרקע לאומית, שירותים ציבוריים, שווק תוצרת וקנייתה

רקע: העלייה החמישית לארץ התנהלה לאורך שנות השלושים. במהלך שנים אלו עלו לארץ יותר ממאתיים אלף עולים. כמחצית מהעולים בעלייה הזו היו מפולין, אולם בתודעה נתפסת העלייה כעלייה של יוצאי גרמניה "העלייה היקית", וזאת מהסיבה שבעלייה הזו היה לראשונה אחוז ניכר של יהודים מגרמניה (כרבע), יהודים אלו בלטו בייחודם התרבותי והחברתי ותרמו רבות לכלכלת היישוב. בסוף שנות השלושים גדל היישוב היהודי פי שלוש מאשר הוא היה בתחילתם.

1. עליית הנאצים לשלטון בגרמניה- עלייתו של היטלר לשלטון גרמה לקשיים גדולים ליהודים בגרמניה. יהודים רבים החלו לעזוב את גרמניה. סיוע רב ליציאה מגרמניה היה ב"הסכם ההעברה" שנחתם בין המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית לבין ממשלת גרמניה הנאצית. היהודים שעלו לארץ הפקידו את כספם בחשבון מיוחד בגרמניה. בכסף הזה ניקנו סחורות שהועברו לא"י ונמכרו בה. את התמורה למכירה קיבלו היהודים העולים בארץ. ראוי להדגיש שהסכם ההעברה יצר מתיחות וחוסר הסכמה בקרב גורמים שונים ביישוב. מצד אחד התומכים בהסכם טענו שההסכם מקל על הגירת יהודים מגרמניה וכן מסייע בפיתוח התעשייתי של העלייה החמישית לאור זאת שהוא מאפשר את העברת הכסף של העולים לא"י. אולם גם היו דעות שהתנגדו להסכם וטענו שהוא מפר את החרם הכלכלי על גרמניה וכן שהוא משרת את מטרותיה הכלכליות של גרמניה הנאצית ומסייע להתפתחותה.

פעלה והשגייה של העלייה החמישית: העלייה החמישית הייתה בעיקרה עליית המעמד הבינוני. בין העולים היה אחוז גבוה של בעלי מקצועות חופשיים: רופאים, מהנדסים, עורכי דין ואנשי מדע. כמו כן עולים רבים היו בקיאים במסחר ובתעשייה. מסיבות אלו בחרו רוב העולים לגור בעיר יותר מאשר הכפר. להלן ימנו הישגיה ופעלה של העלייה החמישית:

1. התרחבות של הערים: העלייה החמישית הביאה לגדילתם והתפתחותם של הערים. בזמן העלייה גדלה אוכלוסייתה של ת"א פי ארבע. חיפה שילשה את אוכלוסייתה וגם ירושלים גדלה באופן משמעותי.

2. התפתחות ענף התעשייה: לחלק גדול מהעולים היה נסיון בניהול וידע בתחום התעשייה. חלק מהעולים הצטרפו כשותפים למפעלי תעשייה וחלק מהם בחרו להקים מפעלי תעשייה חדשים. בשנות העלייה החמישית קמו בארץ מאות מפעלי תעשיה חדשים. התפתחות תעשייתית ראויה לציון היתה באזור מפרץ חיפה, בעיקר לאחר חנוכתו של נמל חיפה ב1933.

3. הקמת מפעלי תרבות: אופיים התרבותי של העולים מגרמניה הביא לפריחה תרבותית בארץ ולהקמתם של מפעלי תרבות (לדוגמא, התזמורת הפילהרמונית)

4. עליית הנוער: עלייה זו הייתה עלייה מאורגנת של נוער מגרמניה שהייתה מפעל עלייה וחינוך יחיד במינו. עד 1939 על ולארץ כ5000 נערים ונערות שרובם נקלטו בקיבוצים ובמושבי עובדים.

5. התיישבות חקלאית- אמנם בעלייה החמישית הדגש היה על ההתיישבות העירונית אבל גם בתחום ההתיישבות החקלאית נרשמו הישגים. התפתחותו של ענף ההדרים המשיכה ופנייתם של חלק מהעולים לעיסוק בתחום זה הביאה להכפלה ויותר של ייצוא ההדרים. שני מפעלי התיישבות ראויים לציון הם: 1. יישובו של עמק חפר. 2. "התיישבות האלף"-לפי התכנית היו אלף משפחות פועלים חקלאיות צריכות להתיישב ביישובים סמוכים למושבות הגדולות בעיקר באזור השרון. בפועל רק חצי מהתכנית יצא לפועל וכ432 מתיישבות התיישבו ב11 יישובים סמוכים ליישובים הגדולים. (לדוגמא כפר ויתקין).

6. ראשית ההעפלה (עלייה ב'): המושג הזה בא לציין עלייה לא"י בניגוד לחוקים של ממשלת המנדט. בשנות השלושים הגיעו לארץ עשרות אלפי עולים ברשיון הבריטים אך העלייה לא הייתה פתוחה לכל. בקרב פעלי ההגנה וההתיישבות העובדת החלו בתכנונים לגבי דרכי סיוע למעונינים בעלייה גם בדרך לא רשמית.דרכי העלייה היו בצורה של כניסה עם אשרת תייר לארץ והשארות בה שלא ע"פ חוק (דוגמא לכך אפשר להביא מהמכבייה של שנת 1932) וכן מ1934 החלו לארץ פעולות ההעפלה לא חוקיות באוניות מעפילים. (אוניית ההגנה ולוס ביולי 1934)

מה היה "הסכם ההעברה" (1933)? הצג טיעון אחד בעדו וטיעון אחד נגדו.

הסכם ההעברה:
הסכם שנחתם בין הסוכנות היהודית לגרמניה הנאצית, בשנת 1933.
תוכן ההסכם - הרכוש של היהודים הנאלצים לעזוב את גרמניה יומר בסחורות גרמניות שייוצאו לארץ ישראל.
טיעון בעד ההסכם:
- מקל על הגירת יהודים מגרמניה.
- הקל על העלייה החמישית מבחינה כלכלית, ההון שבא בעקבות ההסכם יצר תשתית של הון לפיתוח התעשייה והחקלאות.
טיעון נגד ההסכם:
- פגיעה בחרם שהוטל על גרמניה הנאצית (סחורותיה ותרבותה).
- ההסכם שירת את מטרותיה של גרמניה על ידי הגדלת הייצור.

התיישבות האלף

התיישבותית של אלף משפחות חקלאיות ליד המושבות הגדולות בסיוע מוסדות(1932) התכנית

היישוב ובעזרת הון פרטי. במסגרת זאת הוקמו תשעה מושבים וקיבוץ אחד. מטרת התכנית היתה

להגדיל את השטח החקלאי המעובד, לספק כוח עבודה עברי ולחזק את ביטחון הישוב

רקע כללי: באפריל 1936 החלו בא"י מאורעות שנמשכו בגלים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. המאורעות הללו היו שונים מהמאורעות שקדמו להם בהיקפם, עוצמתם וארגונם, כמו כן הם נמשכו גם תקופה ארוכה יותר (שלוש וחצי שנים).

הגורמים לפרוץ המאורעות: התפרצות המאורעות דווקא ב36 נבעה מגורמים מקומיים אזוריים ועולמיים שיוצגו להלן:

1. ההקצנה במחנה הפלסטינאי: בתקופה שמ29 ואליך התחזקו התפיסות הקיצוניות האנטי ציוניות במחנה הערבי. ההקצנה באה לידי ביטוי בשתי מגמות:

a. התחזקות מנהיגותו הלאומנית קיצונית של המופתי של ירושלים חאג' אמין אל- חוסני וירידת קרנם של המנהיגים הערבים המתונים.

b. הקמתה של מפלגת האיסתיקלל (העצמאות) הערבית ב1932. מפלגה זו הייתה קיצונית וחרתה על דגלה מאבק ללא פשרות במפעל הציוני (מניעת מכירת קרקעות ליהודים, הפסקת העלייה ועוד).

2. העלייה היהודית והתבססות היישוב בארץ: העלייה היהודית לארץ בין השנים 30-36 העלייה החמישית גרמה להכפלת האוכלוסייה היהודית בארץ. ההתיישבות היהודית התרחבה והכלכלה היהודית התחזקה. כל זה גרם לערבים לפחד שא"י הופכת להיות ארץ יהודית שעיקר הפחד היה מפני העלייה. הערבים החלו להבין שלא רחוק היום שבא"י יהיה רוב יהודי.

3. השפעות עולמיות: לפרוץ המרד הביאו גם גורמים בינ"ל.

a. עמידתה החלשה והוותרנית של אנגליה כנגד מדיניותן התוקפנית של איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית, הביאו את הערבים לנסיון להתקרב לגרמניה ולאטליה ולהביא למילוי דרישותיהם בצורה תוקפנית.

b. הבריטים חששו מדעת הקהל הערבית וכיוון שהניחו שבמלחמה העולמית העתידה לפרוץ יהיו היהודים ממילא לצדם, פעלו בצורה פייסנית וותרנית כלפי הערבים. מדיניות זו יצרה אצל הערבים תחושה שהשלטון מתייצב לידם במאבק כנגד היהודים.

4. השפעות אזוריות: ערביי א"י הושפעו גם מן ההתפתחויות המדיניות שחלו בארצות הערביות הסמוכות לא"י. בעיראק בוטל המנדט הבריטי והעירקים זכו לעצמאות מסוימת. גם בסוריה הוקמה רפובליקה סורית. התפתחויות אלו עוררו את המנהיגים של ערביי ישראל לדחוף גם הם למען הקמתה של מדינה ערבית עצמאית בשטחיה של א"י. הערבים סברו שמהומות בא"י יכולות להניב הבטחות פוליטיות מצד ממשלת בריטניה.

5. שאלת המועצה המחוקקת: גורם נוסף שהביא לפרוץ המאורעות היה ביטול הרעיון להקמת מועצה מחוקקת לדון בעניינה של א"י. מועצה זו הייתה אמורה להיות מורכבת מערבים, יהודים ובריטים. ועל פי דרישתם של הערבים היה אמור להיות מובטח להם רוב במועצה הזו (רוב זה יכל להביא להחלטות בעלות גושפנקא חוקית כנגד המפעל הציוני). ביטול ההצעה חיזק את ידיהם של הקיצונים במחנה הערבי שקראו להפגנות, שביתות ומהומות.

מהלך המרד הערבי: המאורעות התחילו באפריל 36 ברציחתם של יהודים בין טול כרם לשכם. מספר ימים אח"כ התנפלו הערבים על יהודי יפו ורבים מהם נמלטו לת"א. במרד הערבי הגדול ניתן לזהות שני שלבים עיקרים.

1. שלב השביתה הכללית- עם ראשית המאורעות הוקם הוועד הערבי העליון שפעולתו הראשונה היתה ייזום שביתה כללית ואכיפתה על הציבור הערבי. הוועד קבע שהמרד האזרחי והשביתה לא ייפסקו עד אשר תיאסר העלייה היהודית לארץ, תיאסר מכירת קרקעות ליהודים ותוקם מועצה בעלת רוב ערבי בא"י. הסוחרים הערבים נאלצו לסגור את חנויותיהם, נאסרה עבודה של פועלים ערבים בישובים היהודיים ונמל יפו הושבת.מטרת השביתה הייתה לשתק את חייה הכלכליים של הארץ ולפגוע בכלכלה היהודית. במקביל לארגונה של השביתה הופעל בארץ משטר טרור אשר לא היה כמוהו. כנופיות של רוצחים פעלו בדרכים ובשדות. בוצע ירי על אוטובוסים ועל רכבות יהודיים. (השלב הראשון: 1.שביתה כללית 2. טרור המופעל ע"י כנופיות)

מטרות הערבים בשביתה הכללית: הערבים ניסו להשיג באמצעות השביתה הכללית מספר מטרות:

1. יצירת לחץ על הבריטים במטרה לגרום לשינוי המדיניות שלהם כלפי היהודים.

3. ליכודם ואיחודם של הערבים סביב הרעיון הלאומי וסביב ההנהגה הלאומית הקיצונית.

תגובת היישוב היהודי לשביתה: היישוב היהודי נאלץ להיערך מול השביתה הערבית. ניתן לראות מספר תחומים בהם יצר היישוב תחליפים למשק הערבי ולכוח העבודה הערבי:

a. כאשר נמל יפו הושבת הופעל לחץ על הבריטים להקמת נמל עברי, הלחץ נשא פרי ובמאי 36 ניתן לסוכנות היהודית רשיון פריקה וטעינה בחוף ת"א. כך הונח היסוד לנמל עברי עצמאי. בנמל חיפה נמנעה השביתה הודות למאות יהודים שעבדו בנמל.

b. השביתה הביאה להינתקות של היהודים ממקורות האספקה של הערבים והמריצה תהליכי ייצור עצמאיים ביישוב. המוני עובדים יהודיים החליפו את העובדים הערביים בפרדסים ובמפעלי התעשייה.

c. על מנת למלא את מקומה של האספקה הערבית הוגדלו שטחי העיבוד החקלאים ותפוקת המשק העברי עלתה (גידול של שליש בתוצרת הלול ואספקת החלב וגידול של 50% באספקת הירקות).

לסיכום, ניתן לראות שהשביתה לא זו בלבד שלא פגעה במשק היהודי, אלא הביאה להשתחררות של המשק העברי מהתלות שהייתה לו במשק הערבי.

סיום השביתה: השביתה הערבית הסתיימה לאחר קצת יותר מחצי שנה. הסיבות להפסקת השביתה היו ההרס העצום שהביאה השביתה למשק הערבי וכן האיומים של הבריטים שיוכרז מצב צבאי בארץ אם לא ייפסקו המהומות. כמו כן ראו הערבים שהם לא מקבלים תמיכה ממדינות ערב כפי שהובטח להם. הערבים הכריזו על שביתת נשק זמנית כדי לתת לועדת החקירה המלכותית (ועדת פיל) למצוא נוסחה מדינית חדשה לא"י. עד לשלב הזה נפלו ביישוב 91 חללים וכ350 נפצעו.

4. השלב השני של המרד: לאחר פרסום הדין וחשבון של ועדת פיל בסתיו 37 התחדשו המאורעות. המאורעות נמשכו עם עליות וירידות עד שנת 39. בשלב זה נרצחו מעל 400 יהודים במאורעות.ראוי לציין שפעולתם של הכנופיות הייתה הן נגד הישוב היהודי והן נגד השלטון הבריטי. משנת 1938 התחיל המרד הערבי דועך הסיבות לכך היו:

א. פעולות עונשין ופעילות יזומה נמרצת מצד הצבא והמשטרה הבריטים.- בפרוץ המאורעות לא הגיבו הבריטים בצורה נמרצת כלפי השתוללות הערבים. אבל ככל שעבר הזמן הבינו הבריטים שהמאורעות מכוונים גם נגדם ומאיימים על עצם שלטונם בארץ השתנתה התגובה. בספטמבר 37 רצחו אנשי הכנופיות את מושל הגליל לואיס אנדרוס. הרצח הזה ודעת הקהל הבריטית אילצו את הממשלה לפעולה תקיפה כנגד הכנופיות. הממשלה פירקה את הוועד הערבי העליון והדיחה את המופתי. המופתי נמלט מא"י. התגובות הישירות היו התגברות המהומות בארץ, אבל הצבא הבריטי החל במלחמה נרחבת נגד הכנופיות והצליח להכריע אותן בזו אחר זו.

ב. השתפרות כושר הפעולה והתגובה של הארגונים הצבאיים של היישוב היהודי

ג. התפכחות של הערבים והתמרמרות מבפנים כנגד משטר הטרור שהטילו הכנופיות גם על האוכלוסייה הערבית.

מינוי ועדת החקירה המלכותית ברשות הלורד פיל: בחודש מאי 1936 מינתה ממשלת בריטניה ועדת חקירה מלכותית בראשות הלורד פיל לברר את הגורמים למאורעות וכדי לחפש פתרון אפשרי למצב. הועדה ניסתה להגיע לשורשו של הסכסוך בין היהודים לערבים בא"י. בפני הועדה העידו הן ראשי התנועה הציונית והן על ידי המופתי. ביולי 1937 התפרסם הדו"ח של הועדה. בדו"ח ישנם שלושה חלקים.1. סקירה היסטורית של הסכסוך 2.טיעוניהם של הצדדים 3.בחלק השלישי הצעה לפתרון. ההצעה לפתרון מוכרת לנו בשם "תוכנית החלוקה". בבסיס התוכנית עומדת ההכרה שעקב חילוקי דעות ושוני מהותי בתפיסת העולם אין אפשרות להקים מדינה משותפת ערבית-יהודית בא"י. כמו כן מכריעה הועדה שאי אפשר ליישם את המנדט הבריטי על א"י, ולכן הפתרון היחיד האפשרי הוא חלוקת הארץ לשני עמים יהודי וערבי וכן שטח של מובלעת בריטי. מדינה יהודית על פני חמישית משטחה של א"י. עמק יזרעאל, עמק בית שאן והשפלה. מדינה ערבית ע"פ שאר השטח של א"י וכן בעבה"י המזרחי. ומובלעת בריטית מאזור יפו עד אזור ירושלים ובית לחם. הועדה מליצה באופן מעשי על:

2. בתקופת המעבר עד להקמת המדינות ייאסר על היהודים לרכוש קרקעות באזור השטח המיועד למדינה הערבית

3. העלייה היהודית תוגבל בהתאם לכושר הקליטה של המדינה היהודית העתידית.

תגובות היהודים והערבים לדו"ח ועדת פיל: הערבים-דו"ח ועדת פיל התקבל בהתנגדות נמרצת ע"י הערבים וזו מהסיבה שהיתה בו הכרה בזכותם של היהודים על הארץ בניגוד לתפיסתם של הערבים שבארץ צריכה לקום מדינה ערבית לאומית. פרסום דו"ח פיל הביא לחידוש מסע הטרור והרצח של הערבים.

היהודים- הצעת החלוקה עוררה תגובות שונות בעם היהודי ובתנועה הציונית. הרוב נטה לדחות את תוכנית החלוקה. אולם היה גם מיעוט ראוי לציון שקיבל את התוכנית.

עמדות המחייבים: בראש המחייבים לקבלת התוכנית היו בן-גוריון וויצמן. עיקרי טיעוניהם היו:

1. התוכנית תביא להקמת מדינה ריבונית לעם ישראל שתהיה מוכרת ע"י העמים.

2. בארץ החדשה תתאפשר עלייה יהודית והתיישבות יהודית ללא הגבלה.

5. קבלת התוכנית והקמת מדינה חדשה תאפשר הצלתם של יהודים במדינות בהם יסבלו

6. ייתכן שקבלת התוכנית והקמת מדינה יהודית על חלק משטח הארץ תפתח פתח להגדלה בעתיד של המדינה על שטחים נוספים.

עמדות השוללים: בראש שוללי התוכנית היו הרביזיוניסטים. ז'בוטינסקי האמין שאם היא תתקבל יקיץ הקץ על התנועה הציונית. עיקרי טיעוני השוללים היו:

1. התוכנית עומדת בניגוד מוחלט להצהרת בלפור ולכתב המנדט, ומנתקת מהארץ חלקים מהבית הלאומי

2. השטח המוצע אינו מאפשר קליטה של מיליוני עולים פוטנציאלים.

3. השטח המוצע למדינה היהודית אינו מאפשר קיום עצמאי מבחינה כלכלית

4. החלוקה תגרום למתיחות קבועה בין המדינה הערבית למדינה היהודית

בקונגרס הציוני ה20 שהתכנס בקיץ 37 התקבלה החלטה מעורפלת באשר ליחס התנועה הציונית לתוכנית החלוקה.

ועדת וודהד 1938 (ועדת החלוקה): לאחר פרסום דו"ח ועדת פיל, התנגדות הערבים והתגובות המעורבות בקרב היהודים, החליטה הממשלה הבריטית, לשלוח לא"י ועדה מיוחדת נוספת שתגיע לא"י ותבדוק את אפשרות יישומם של המלצות ועדת פיל. ועדת החלוקה בראשותו של סר ג'ון וודהד הגיע לאץ בסוף אפריל 1938 ופרסמה את מסקנותיה באוקטובר של אותה שנה. הועידה קבעה שלאור הקשיים הרבים אין ביכולתה להציע גבולות למדינות היהודית והערבית שעתידות לקום ולמעשה שאין אפשרות ליישום מעשי של תוכנית החלוקה. הוועדה ביצעה למעשה את טקס הקבורה הלא רשמי של תוכנית החלוקה של ועדת פיל.

ועידת השולחן העגול 1939(ועידת סנט ג'ימס): בעקבות נסיגתה של בריטניה מתוכנית החלוקה, היא החליטה לזמן ללונדון את נציגי התנועה הציונית וכן את נציגי הערבים ללונדון כדי לקיים בפברואר 39 את "ועידת השולחן העגול" כדי למצוא פתרון שיהיה מוסכם על הצדדים. בועידה השתתפו גם נציגים של המדינות הערביות דבר שהדגיש את השאלה הארץ ישראלית כבעיה מזרח תיכונית. בועידה עצמה סירבו הערבים לשבת סביב אותו שולחן עם היהודים ואף התעקשו להיכנס לארמון סנט ג'ימס בכניסות נפרדות מאלו שנכנסו בהם היהודים. נציגי הממשל הבריטי נאלצו לקיים את הדיונים בצורה של התייעצויות נפרדות בין הצדדים. הפערים בין הצדדים היו גדולים מדי והשיחות נקלעו למבוי סתום. בעקבות כך החליטו הבריטים לפעול ע"פ האינטרס הבריטי ולנסח מדיניות בשאלת א"י בלי לקבל את הסכמתם של שני הצדדים.

חודשים לאחר הפסקת השיחות פרסמה בריטניה את מדיניותה בשאלת א"י, בצורת ספר לבן נוסף.

הספר הלבן של מקדונלד 1939: ב17 במאי 1939 פרסם שר המושבות הבריטי מלקולם מקדונלד ספר לבן שמשמעותו היתה ביטול מוחלט של הצהרת בלפור וביטול ההתחייבות שקיבלה על עצמה הממשלה הבריטית לפעול להקמתו של בית לאומי. עיקרי תוכנו של הספר הלבן היו:

1. ארץ ישראל מערבית לירדן תיהפך בהדרגה תוך 10 שנים למדינה פלשתינאית עצמאית הקשורה בברית עם בריטניה.

2. המדינה תהיה מדינה מעורבת בה ישתתפו היהודים והערבים בממשל.

3. העלייה היהודית תצומצם ל75000 עולים בחמש השנים הבאות ולאחר מכן לא תורשה עוד עליה אלא בהסכמת הערבים.

4. רכישת קרקעות ע"י יהודים תיאסר ברוב שטחיה של א"י.

משמעותו של הספר הלבן- הספר הלבן של מקדונלד ביטל את ההכרה במעמדו המיוחד של העם היהודי בא"י. כמו כן הוא בא להקפיא את גידולו של היישוב היהודי ושמור את היהודים כחברת מיעוט במדינה שתקום.

התגובות לספר הלבן- המחנה הערבי: רוב המחנה הערבי ובראשו המופתי דחה את הספר הלבן.

המחנה היהודי: התגובות במחנה היהודי היו נזעמות וחריפות ביותר כנגד הספר.בהנהגה הציונית התפתח ויכוח חריף שבראש המחנה האקטיביסטי (בעד פעולה תקיפה) עמד בן גוריון שדרש מאבק פיסי כנגד הספר הלבן (הגברת פעילות התיישבות וההעפלה בניגוד לספר הלבן). לראשונה ישנם תגובות של שימוש בכוח כנגד השלטון הבריטי בא"י. אולם מאבק זה נפסק עם פרוץ מלחמת העולם בספטמבר 39.

הסיבות להחמרה במדיניות הבריטית בסוף שנות השלושים: היסטוריונים רואים בהחמרה במדיניות הבריטית חלק מההערכות שלהם ערב מלה"ע הII.

1. הבריטים רצו לזכות בתמיכת ארצות ערב כדי להגן על המזרח התיכון ובמיוחד על תעלת סואץ.בנוסף לכך הצטרפו שיקולי נפט, שדות תעופה ונמלים שהיו במדינות הערביות.

2. הבריטים רצו לזכות בתמיכת הערבים נגד גרמניה וידעו שהיהודים יהיו לצדם בכל מקרה.

3. לחץ דיפלומטי כבד של מדינות ערב על בריטניה הוביל להקשחת מדיניותם כלפי היישוב היהודי בא"י.

4. ירידה בכוח ההשפעה של יהדות אירופה ויהדות ארה"ב.

רקע: עם פרוץ המאורעות היו ביישוב שני ארגונים צבאיים: ארגון ההגנה ותיק יחסית והאצ"ל (ארגון צבאי לאומי)שהיה ארגון חדש יחסית. האצ"ל נוסד בשנת 31 והתגבש בצורתו המוכרת בשנת 37. הוא היה מזוהה עם התנועה הרביזיוניסטית ועם תנועת בית"ר. האצ"ל התנגד למדיניות ההבלגה של ההגנה ותמך בפעילות של "טרור נגד טרור" כנגד הערבים. לעומתו טענה ההגנה שיש לנקוט במדיניות של הבלגה ופגיעה רק באשמים. העמדה הרשמית שהתקבלה במוסדות היישוב הייתה זו של ההגנה וניתן לראות בקו, קו של הגנה אקטיבית.

היערכויות צבאיות של היישוב: היישוב היהודי בארץ התמודד גם באופן צבאי כנגד הטרור הערבי, אחד הביטויים החשובים של התמודדות זאת היה הקמת המפקדה הארצית של הההגנה.

הנודדת-בקיץ 1936 החלה חבורת צעירים באזור ירושלים לנקוט ביוזמה של יציאה מגדר היישובים והמתנה לאויב בשדות כדי להפתיע אותו במקום לתת לו להגיע ליישוב. לחבורה הזו קראו "הנודדת". הרעיון התפשט לחלקים נוספים בארץ

הנוטרות- כפי שציינו הערבים נלחמו גם כנגד הבריטים בזמן המאורעות. ככל שעבר הזמן גבר האינטרס הבריטי לשתף יותר יהודים בפעילות מבצעית כדי להקטין את העומס על הכוחות הבריטים. הבריטים הקימו את הנוטרות ככוח שמירה משטרתי יהודי הפועל באישור המנדט. הנוטרות היתה כפופה באופן רשמי לבריטים, אבל באופן מעשי היא פעלה תחת חסותה של ההגנה ואף סייעה להתפתחותם של הפעולות ההתקפיות כנגד הכנופיות

הפו"ש (פלוגות השדה)- בסוף 1937 הוחלט בהגנה על הקמת הפו"ש. פלוגות השדה היו לראשונה בתולדות ההגנה יחידה בהיקף כלל ארצי, כמו כן הם סימנו את המעבר לפעולה אקטיבית במאבק נגד הכנופיות.

פלוגות הלילה המיוחדות-ביטוי נוסף של שיתוף פעולה יהודי בריטי בזמן המאורעות קשור בקפטן צ'רלס אורד וינגייט. וינגייט הגיע ב1937 לארץ ושימש כקצין מודיעין במפקדת הצבא הבריטי בחיפה. הוא היה נוצרי אדוק וחובב תנ"ך. בעקבות קריאתו בתנ"ך נתעוררה בלבו אהבה לארץ התנ"ך ולעם התנ"ך. תוך זמן קצר הוא יצר קשר עם מנהיגי הציונות וביקש לסייע להם. וינגייט הבין שהפעולות של הכנופיות הערביות הם בעיקר בלילה בעוד התגובה והפעילות הבריטיים הם בעיקר ביום. הוא תכנן שורה של מבצעי לילה באזור הגליל במטרה להגן על צינור הנפט המוליך מעיראק לחיפה. כשגברו פעולות הכנופיות בגליל התחתון וכנגד צינור הנפט קיבל וינגייט אישור להקים יחידה מעורבת אנגלית-עברית שכונתה על ידו, "פלוגות הלילה המיוחדות" .הפעולות התבססו ברובם על היהודים כשלכל כוח מצטרפים מספר בריטים. וינגייט עצמו פיקד על כל הפעולות. בפעולות הביא וינגייט לידי ביטוי תכסיסי הטעיה והתקפות פתע נועזות. מעורבותו הגדולה של וינגייט בעניין הציוני לא מצאה חן בעיני הבריטים וכאשר יצא לחופשת מולדת בסוף 1938 לא נתנו לו הבריטים לשוב לפלוגותיו. ב1939 פורקו הפלוגות סופית. מעבר לחשיבות פעולותיהם תרמו פלוגות הלילה ליישוב היהודי בכך שלימדו את מפקדי ההגנה שיטות לחימה חדשות וחשיבה צבאית חדשה. (חשיבות הניידות וההפתעה).

היערכות היישוב בתחום ההתיישבות-"חומה ומגדל": המאורעות היוו סכנה למפעל ההתיישבות בא"י לאור דרישת הערבים לאסור עלייה ומכירת קרקעות ליהודים. האיום הזה ביחד עם תוכנית החלוקה (צורך מדיני) הביאו לפתרון אחד אפשרי, קביעת עובדות בשטח והרחבת ההתיישבות תוך יצירת רצף טריטוריאלי (לענות על צורך ביטחוני מול הכנופיות הערביות). מבצע ההתיישבות התנהל בשיטה שכונתה "חומה ומגדל". העלייה לקרקע הייתה מתבצעת בצורה מתוכננת כאשר המשימה הייתה הקמת יישוב במהירות תוך יום אחד, כדי לקבוע עובדות בשטח ולמנוע הפרעות מצד הערבים. אופן העלייה היה כך: בישוב סמוך ליישוב שאמור לקום הכינו שלדים של חומות עץ וכותלי צריפים, גייסו הרבה אנשים ומכוניות ועם שחר יצאה השיירה לנקודת היישוב המתוכננת. תוך זמן קצר עמד יישוב עם חומה, מגדל ומספר צריפים על הקרקע. הישוב הראשון של חומה ומגדל היה בדצמבר 36, קרני חיטין ליד טבריה. סה"כ יישובי חומה ומגדל הביאו להקמתם של 52 יישובים נוספים ובהם עין גב, שדה אליהו, טירת צבי, הזורעים וחניתה.

ההעפלה: ב1938 בעקבות ההחמרה במדיניות הבריטית כלפי היישוב היהודי, הוקם "המוסד לעלייה ב'" שעליו הוטלה האחריות למבצעי ההעפלה הבלתי לגלים לא"י. עד פרוץ המלחמה שיגר המוסד כ16 ספינות מעפילים לארץ. סה"כ עלו לארץ בתקופה זו כ17000 עולים (חלק גדול מהם הועלה ע"י גורמים פרטיים וע"י התנועה הרביזיוניסטית).

שאלות בגרות

שאלה

א. הסבר ארבעה גורמים לפרוץ המאורעות. בתשובתך התייחס הן לגורמים מקומיים

ב. הצג אחת מהמטרות שביקשו הערבים להשיג באמצעות "השביתה הכללית". הסבר

מדוע בסופו של דבר נכשלה השביתה (שתי סיבות). (8 נקודות)

ג. הצג שתיים מהמלצות ועדת פיל שקמה בעקבות המאורעות. (7 נקודות)

תשובה

א. גורמים לפרוץ המאורעות (גורמים מקומיים וגורמים בינלאומיים):

התחזקות הלאומיות במחנה הפלסטיני - הקמת מפלגת "האיסתקלל".

התחזקות מנהיגותו של המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני, שהגביר את ההסתה נגד

התבססות היישוב היהודי מבחינה דמוגרפית, כלכלית, התיישבותית, בעקבות העלייה החמישית.

התבססות של מוסדות השלטון העצמאיים, שרבים ראו בהם את מוסדות המדינה שבדרך.

הבריטים דוחים את דרישת הערבים להקים מועצה מחוקקת שמובטח בה רוב לערבים.

ירידה במעמדה הבינלאומי של בריטניה (תהליך הדה-קולוניזציה).

חולשת המשטרים הדמוקרטיים וחבר-הלאומים והתחזקות המדינות התוקפניות (איטליה

וגרמניה) השפיעו על התפיסה שאפשר להגיע להישגים מדיניים באמצעות כוח.

מדינות ערביות כמו עירק וסוריה קיבלו עצמאות, דבר שהשפיע על התחזקות הלאומיות הערבית

הנבחן צריך להסביר לפחות גורם אחד מכל סוג (בינלאומי או מקומי).

ב. המטרות שביקשו הערבים להשיג באמצעות "השביתה הכללית":

ליכוד הערבים סביב הרעיון הלאומי וההנהגה הלאומית.

השביתה דרבנה את היהודים לפתח ענפי משק חדשים ולהשתחרר מהתלות במשק הערבי.

השביתה הסבה נזקים למגזרים שונים בחברה הערבית ולכן ככל שהתארכה, כך התרבו בה

לא קיבלו תמיכה ממדינות ערב כפי שהובטח על ידי המדינות.

חלוקת הארץ למדינה יהודית, מדינה ערבית ואזור מובלעת בשלטון בריטי.

בתקופת המעבר תיאסר רכישת הקרקעות על-ידי יהודים באזור המיועד למדינה הערבית.

א. ציין והסבר ארבע סיבות לפרוץ המאורעות. (13 נקודות)

ב. בתום המאורעות יצא היישוב היהודי מחוזק. הסבר כיצד הביאו אירועי

התקופה להתחזקותו של היישוב בשני תחומים. (12 נקודות)

- התחזקות הלאומיות הערבית והשגת עצמאות בכמה מדינות ערביות.

- התחזקות היישוב היהודי בתקופת העלייה החמישית וחששות הערבים מכך.

- תחושת הערבים שהממשלה הבריטית תיענה לדרישותיהם.

- דחיית הבקשה להקמת מועצה מחוקקת על-ידי ממשלת בריטניה.

- שביתה ערבית כללית ושיתוק המשק הביאו להתפתחות ענפי משק חדשים

- ההתקפות על יישובים בודדים הביאה לביצור כוח ההגנה היהודי.

- שינוי ארגון ה"הגנה" (מפקדה ארצית, יוזמה התקפית).

מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936)
א. הצג שלושה גורמים שסייעו להתחזקות התנועה הלאומית הערבית בשנות ה- 30 , והביאו לפרוץ המאורעות. 9) נקודות(
ב. הצג פעולה צבאית אחת ופעולה מדינית אחת שביצעו הבריטים נגד הערבים, בתקופת המאורעות. (6 נקודות)
ג. הסבר את הצורך המדיני ואת הצורך הביטחוני שהביא להקמת יישובי "חומה ומגדל". הצג שניים מההישגים של היישוב בתחום הכלכלי, בתקופת המאורעות )חוץ מ"חומה ומגדל) 10)נקודות). מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936)
א. הגורמים שהשפיעו על התחזקות התנועה הלאומית הערבית בשנות ה- 30:
- הנהגה קיצונית (המופתי הירושלמי).
- התארגנות מפלגתית - ה"איסתיקלל" (1932).
- התבססות היישוב היהודי בארץ והפיכתו לגרעין של "מדינה בדרך" - הכפלת האוכלוסייה, הרחבת ההתיישבות, התעצמות הכלכלה.
- מדיניות הפיוס של בריטניה כלפי הערבים.
- מתן עצמאות לארצות השכנות - עירק, סוריה, עבר הירדן.
- ביטול ההצעה להקמת מועצה מחוקקת משותפת (אנגלים-יהודים-ערבים) חיזק את הקיצוניים.
ב. פעולה צבאית שביצעו הבריטים נגד הערבים:
- תגבורות צבא הוחשו ארצה.
- מיגור הכנופיות על ידי הצבא.
- פעולות התקפיות של אורד וינגייט נגד כנופיות ערביות.
- הקמת גדר הצפון כדי למנוע חדירת כנופיות ערביות.
- נוטרים
פעולה מדינית שביצעו הבריטים נגד הערבים:
- פירוק הוועד הערבי העליון.
- הדחת המופתי.
- מאסר והגליה של עסקנים ערבים.
ההסבר לדרכים אלו:
- המהומות איימו על עצם השלטון הבריטי בארץ.
- רצח מושל הגליל.
- לחץ דעת הקהל בבריטניה.

ג. הצורך המדיני שהביא להקמת יישובי חומה ומגדל:
- התגבשות תוכנית החלוקה - הרצון לקבוע את הגבולות.
הצורך הביטחוני שהביא להקמת יישובי חומה ומגדל:
- האיום הערבי.
- ליצור רצף טריטוריאלי בין ישובים מבודדים.
- השגים בתחום הכלכלי.

הישגי היישוב בתחום הכלכלי:
- הקמת נמל תל-אביב.
- תהליכי ייצור עצמאיים.
- פיתוח ושכלול ענפי המשק

שאלה

מה היה הרקע להקמתה של ועדת פיל? פרט שתיים ממסקנות הוועדה.

תשובה

המרד הערבי שפרץ ב - 1936 והופנה גם נגד הבריטים - שביתה כללית. רצון

1) שאיפותיהם הלאומיות המנוגדות של שני העמים אינן מאפשרות לחיות יחד

2) המנדט הבריטי אינו בר-ביצוע, הוא רק מעורר את האיבה בין העמים

3) יש לחלק את ארץ-ישראל בין שני העמים: להקים שתי מדינות עצמאיות

מדינה יהודית - גליל, עמק יזרעאל, רוב עמק בית שאן, שפלת החוף עד

מדינה ערבית - עבר הירדן המזרחי ויתר חלקיה של ארץ-ישראל המערבית

מובלעת בריטית - ירושלים, בית לחם, פרוזדור לים

שאלה

תכנית החלוקה של 1937 עוררה ויכוח ביישוב היהודי.

הבא שני נימוקים לעמדת המחייבים ושני נימוקים לעמדת השוללים.

תשובה

* הקמת מדינה ריבונית לעם היהודי שתהא מוכרת על-ידי העמים.

* התכנית היא הפרה של המנדט ושל החוק הבינלאומי .

* התנגדות עקרונית לחלוקת הארץ (דתיים, ברית שלום, רוויזיוניסטים).

* השטח שפלתי (כשהערבים חולשים על ההרים) ולכן יקשה להגן עליה.

* האזור המוצע לא יוכל לקלוט את כל העולים היהודים בעתיד.

* אי-אפשר לפתח משק כלכלי עצמאי (השטח לא כולל מקורות מים ומפעלי חשמל).

שאלה 3

א. תאר שתי יוזמות מדיניות שנקטה בריטניה לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי בשנות

שים לב: בתשובתך אין להתייחס "לספרים הלבנים" של 1939 ,1930.

ב. הצג סעיף אחד, שתוכנו משותף "לספר הלבן" של פספילד (1930) ו"לספר הלבן" של

הצג סעיף אחד ייחודי ל"ספר הלבן" של מקדונלד. (8 נקודות)

ג. הסבר שני מניעים להקשחת המדיניות של בריטניה כלפי היישוב היהודי בארץ-ישראל

תשובה

א. יוזמות מדיניות שנקטה בריטניה לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי בשנות ה-30:

ב. סעיף שתוכנו משותף לספר הלבן של פספילד (1930) ולספר הלבן של מקדונלד (1939):

הגבלה על רכישת אדמות על-ידי יהודים ברוב שטחי ארץ-ישראל.

ארץ-ישראל, מערבית לירדן, תיהפך בהדרגה, בתוך 10 שנים, למדינה עצמאית הקשורה בברית

ג. מניעים להקשחת המדיניות הבריטית כלפי היישוב היהודי בארץ-ישראל:

הבריטים נזקקו לתמיכת ארצות ערב כדי להגן על המזרח התיכון בכלל ועל תעלת סואץ בפרט

(שיקולי נפט) בגלל המצב הבינלאומי המתוח באירופה.

ירידה בכוח ההשפעה של יהדות אירופה ויהדות ארצות-הברית.

הבריטים ידעו שהיהודים יהיו לצידם בכל מקרה, מתוך התנגדות לגרמנים.

ועידת סט. ג'יימס ("השולחן העגול") 1939 – ניסיון בריטי שנכשל להביא למו"מ ישיר בין יהודים לערבים כדי להביא לפתרון מוסכם. השתתפו בה נציגי הסוכנות היהודית, ערביי ארץ-ישראל ונציגי מדינות ערב.

פלוגות הלילה - יחידות צבאיות של בני היישוב היהודי בארץ-ישראל. הוקמו ב-1937 בראשותו של אורד וינגייט כדי להילחם בפעילות הכנופיות במרד הערבי.

בתגובה למאורעות שיזמו הערבים. מפעל התיישבות גדול (מעל 50 יישובים) בשנים 1936-1939, היעדים היו: יצירת "עובדות בשטח" מבחינה מדינית, יצירת רצף טריטוריאלי מבחינה אסטרטגית והקמת מערך ביטחוני נגד כנופיות ערביות. צורת התיישבות מהירה (יום אחד) ומתאימה להתמודדות מול התקפות הערבים

סיכום - ארצות האיסלאם והיהודים בהן בין 2 מלחמות עולם

מאפייני הפעילות הציונית בארצות האסלם בין שתי מלחמות העולם:

1. הקמת אירגונים, מוסדות ומסגרות חברתיות תרבותיות מודרניות – תנועות נוער, אגודות ספורט, מפלגות. המכנה המשותף של כל המצטרפים לפעילות,היה העניין שגילו בציונות. חשיבותן של תנועות הנוער הציוניות היה בעיקר, בהיותן מסגרת חדשה לפעילות עבור צעירים בקהילה היהודית. בתנועות הנוער הציוניות ניתן דגש רב על תכנים ציוניים: לימודי ארץ ישראל, דמויות מופת בציונות, לימוד עברית, חינוך גופני, פעילויות בטבע. תנועות הנוער הוסיפו יסוד של מרדנות בהנהגת הקהילה, מרדנות בדפוסי הקיום היהודי בגולה. לתנועות הנוער הצטרפו גם נערות שהגיעו לעמדות הנהגה בכירות – היה בכך ביטוי למודרניזציה (ראש תנועת "צעירי אוהבי ציון" בעיר ספאקס שבתוניסיה היתה צעירה). בתנועות הנוער נוצר אפיק להכשרת ההנהגה, שעתידה להנהיג את התנועה הציונית בארצות האיסלאם לאחר מלחמת העולם השניה. בנוסף, נוצרה מסגרת למפגש עם השליחים מארץ ישראל והחיילים היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פעלו מפלגות פוליטיות ציוניות. עיקר הפעילות היתה של התנועה הרביזיוניסטית במצרים ובתוניסיה. מבחינה ארגונית, המפלגות היו יותר זרמים חברתיים רעיוניים או תנועות מאשר מפלגות במובן הממוסד.

עיתונות ציונית בארצות האיסלאם היתה אחד ממאפייני הפעילות הציונית המרכזיים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. בארצות בהן היתה מותרת הפעילות הציונית , העיתונות היתה גלויה, וברורה מבחינה מסריה. ואילו בארצות שבהן היתה אסורה הפעילות הציונית, נמצאו דרכים עוקפות, להציג את הציונות בעיתונות היהודית. העיתונות הציונית שימשה אמצעי קשר בין האוהדים ובין הסניפים הציוניים ברחבי המדינה, במה לניהול מאבקים ולתגובות על דברים שנכתבו על הציונות בעיתונות היהודית האחרת.כל ביטאון או עיתון היה זקוק לגיבוש קבוצת פעילים שתדאג להוצאתו ולהרחבת מעגל תומכים, כקהל קוראים ומגיבים.

לימוד השפה העברית המודרנית כשפת יומיום היה פן חשוב בפעילות הציונות.

העברית חדרה, באמצעות: בתי הספר של חברת אליאנס, באמצעות מורים לעברית שבאו לארצות השונות בשליחות הארגון הציוני העולמי ו"הועד הלאומי בא"י", יוזמה מקומית של קהילות שהקימו בתי ספר מודרניים משכילים יהודים מבני הקהילות עצמן, פעילות של שליחים ושל חיילים שהגיעו בתקופת מלחמת העולם השנייה.

בעיקר מתימן ומארצות בהן היתה פעילות התנועה הציונית אסורה. הקשיים בדרך לארץ ישראל היו רבים. סה"כ היה היקף עליה קטן.

הגורמים שהשפיעו על דמותה, התפתחותה ודפוסי פעולתה של הציונות בארצות

בארצות בהן היתה הציונות אסורה, התקשו הפעילים הציונים לארגן תנועה על כל מאפייניה. בארצות אלה, הפעילות לא חרגה מביטויים תרבותיים כמו לימוד עברית. בארצות בהן הציונות היתה מותרת, התאפשר לייסד אגודות ציוניות,מפלגות ציוניות, יצירת קשר עם התנועה הציונית, קיום בחירות לקונגרסים הציוניים, פרסום עיתונים ציונים. בארצות אלה יכלו הפעילים הציונים, להיאבק על מקומם בחברה ובקהילה היהודית (דוגמה בולטת: תוניסיה).

ב. יחס חברת הרוב. הערבית מוסלמית אל ההתארגנות הציונית

עד לשלהי שנות העשרים לא התגבשה התנגדות משמעותית מצד הערבים לפעילות הציונית בארצות האסלאם. ההתנגדות עתידה להתגבר בשנים שאחרי מאורעות 1929. (מאורעות תרפ"ט)

העילית הכלכלית והאינטלקטואלית החדשה בקהילות שאנשיה היו חשופים ביותר לדגמי השילוב המערביים ושהיו בעלי עניין מיוחד בשימור מעמדם וקידומו במציאות המשתנה, לא נטו בדרך כלל חסד לציונות, וראו בה גורם מזיק. ראשי הקהילות שיתפו לא פעם פעולה עם השלטונות במטרה לדכא את התנועה הציונית. אשר לרבנים, מעמדם שלהם נמצא בנסיגה בתהליך התמורות והם מצאו בציונות לעיתים קרובות בת ברית פוטנציאלית משום שהיא נתנה חיזוק מודרני לערכים ולסמלים של הקיום היהודי האוטונומי ולשימור התרבות העברית. לפיכך, הם בד"כ לא התנגדו לציונות בארצות האיסלאם. ליחס הרבנים לציונות היתה חשיבות רבה, משום שבחברה היהודית בארצות האיסלאם, היסוד המסורתי היה חזק. סביר להניח, שהתייצבות חד משמעית של הרבנים נגד הציונות היתה יכולה לעכב את התפתחות הפעילות הציונית בארצות האיסלאם.

עם זאת, התנועה הציונית היתה ונשארה כוח שולי למדי בקהילה, לפחות עד למלחמת

העולם השניה. דרכי המאבק של הציונים עם קבוצות אחרות בחברה היהודית הושפע ממידת החוקיות של הציונות בכל ארץ ומקיומם של מוסדות קהילתיים נבחרים שהיוו זירה למאבקים פנים קהילתיים וקיומה של עיתונות ייחודית.

ד. התנועה הציונית העולמית ויהודי ארצות האיסלאם

עד למלחמת העולם השניה, התנועה הציונית לא הכינה חומרי הסברה בשפות שהיו מובנות ליהודי ארצות האיסלאם. שליחים של התנועה הציונית כמעט ולא ביקרו בארצות האסלאם ומרכזי המפלגות הפוליטיות הציוניות לא פעלו להקמת סניפים בארצות אלה.

ראשיתן של תמורות ביחס החברה הקולוניאלית והחברה המוסלמית אל היהודים בשנות ה- 30 : הסיבות לתמורות וביטויי התמורה

הגורמים שהובילו לשינוי ביחס אל היהודים בארצות האסלאם

1. את התמורות ביחס ליהודים יש להבין הן על רקע שינויים פנימיים שהתרחשו בחברות המקומיות בארצות האסלאם, והן על רקע שינויים חיצוניים להן, ובראשו המשבר הכלכלי העולמי (1929), התפתחות הסכסוך הציוני-פלסטיני ועליית הפשיזם והנאציזם.

2. במישור המקומי, אחרי תקופה נוחה יחסית לשילוב היהודים במערכות המתפתחות של מדינות הלאום המודרניות במזרח-התיכון חלו התפתחויות שליליות, שחלקן נעוצות במציאות התרבותית הכלכלית.בשל ההתחלות המוקדמות יחסית של מתן יסודות של חינוך אירופאי בקהילות, הקדימו אנשי המיעוט היהודי את אנשי הרוב המוסלמי בתהליכי ההתמערבות ויכלו למלא תפקיד בולט יותר בתהליכי המודרניזציה של ארצות האסלאם השונות. בתחילה היה לתפקיד זה ערך חיובי, גם בעיני אנשי הרוב, אך ככל שהתקדמו גם מוסלמים בקבלת חינוך מודרני גבר פוטנציאל החיכוך בין המיעוט לרוב. תופעה זו בלטה במיוחד בתורכיה ובעיראק, שהיו מחלוצות המודרניזציה בעולם המוסלמי. מדינות אלה גם נהנו מעצמאות בין שתי המלחמות ויכלו לתת ביטוי ברור יותר להלכי הרוח בציבור המקומי.

3. במישור החיצוני, היתה לפרוץ "מאורעות הכותל" בארץ ישראל בשנת 1929 השפעה שלילית. הסכסוך בארץ הקודש "עלה מדרגה" והפך מכאן ואילך, בהדרגה, מסכסוך מקומי בין המתיישבים הציונים לערבים בארץ ישראל, לסכסוך בין התנועה הציונית והעם היהודי לבין הערבים והעולם המוסלמי. מאורעות הדמים ודרך ניהול המאבק,הפכו את המופתי חאג' אמין אל חוסני, ממנהיג ערבי מקומי למנהיג בעל חשיבות כלל ערבית. חאג' אמין אל חוסני קיבל מעמד של שומר המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים, והסכסוך קבל מימדים דתיים לאומיים. ההשפעה של הפעילות הלאומית הפלשתינאית, בהנהגת המופתי הביאה לשינוי בדרך בה חברת הרוב הערבית המוסלמית ראתה את היהודים מבלי שקרה משהו מקומי דרמטי חדש. אם בעבר ראו את היהודים כ"בני חסות" מקומיים או בעלי אזרחות של השלטון הקולוניאלי הרי שמשנות השלושים חל שינוי והחלו להתייחס ליהודי המקום, כחלק מישות עולמית יהודית. את הפעילות של קבוצות של ציונים קישרו וייחסו לכלל היהודים במקום, ובהדרגה גם כפעילות השייכת לאותה ישות יהודית עולמית תפיסות אלה השפיעו בראש וראשונה על המגזר האירופי בארצות הקולוניאליות בצפון אפריקה: אלג'יריה, תוניסיה ומרוקו שתחת השלטון הצרפתי, ובלוב שתחת שלטון איטלקי-פשיסטי.גם חוגי העילית המוסלמית הלאומית בארצות האסלאם הושפעו מן התעמולה הנאצית באופן כללי, הואיל וגרמניה נכנסה לעימות עם הבריטים והצרפתים שנתפסו כגורמים מדכאים בעיני המוסלמים, היה לה מקום חיובי בעיני הצמרת המוסלמית, בדרך-כלל. יתרה מזו, בשל הסכסוך הלאומי המתפתח עם היהודים, החלו גם תפיסות אנטישמיות חודרות לעולמן של האליטות המוסלמיות ודרכן לציבור הרחב.

· פרסום מאמרי הסתה אנטי ציוניים שהפכו בהדרגה גם לאנטי יהודיים בעיתונות הערבית.

· קיום ימי צום מיוחדים או תפילות מיוחדות במסגדים למען הערבים בארץ ישראל.

· הכרזת חרם על מסחר יהודי, איסוף תרומות למען ערביי ארץ ישראל.

· חיזוק הקשר בין ההנהגה הערבית הפלשתינאית לחברה הערבית המוסלמית באמצעות שליחים שעודדו את פעילותם של ועדי העזרה למען ערביי ארץ ישראל.

· בארצות שבהן נאסרה הפעילות הציונית קיבל האיסור משנה תוקף ובארצות שבהן הותרה הפעילות כבעבר, יש יסוד סביר להניח, שנמנעה התבטאות ציונית נמרצת יותר.

· שידורי רדיו ותעמולה גרמנית אנטי יהודית, הפצת חומרי תעמולה על ידי השגרירים הגרמנים ועל ידי מלחי אוניות סחר גרמניות.

· אנטישמיות פעילה שאורגנה על ידי חברת המתישבים האירופיים הצרפתי בארצות צפון אפריקה: ספרות, עיתונות, תעמולה ופעילות פוליטית להצרת צעדיהם של היהודים.

· פרעות קונסטנטין באוגוסט 1934 ובהן 32 יהודים נהרגו ב-3 ימים.

היישוב היהודי והתנועה הציונית בזמן מלחמת העולם השנייה

רקע: מלה"ע פרצה בזמן שהתנועה הציונית הייתה נתונה בויכוח חריף (שהחל עם פרסום תוכנית החלוקה בשנת 37) על יעדיה של התנועה הציונית ודרכי השגתם. המלחמה הוסיפה ממד חדש להתלבטות בה הייתה נתונה התנועה הציונית.. בחיפוש אחר נוסחה מתאימה שתבטא את דרישת המאבק הציוני, טב בן גוריון את הסיסמא "עלינו לעזור לבריטים במלחמתם כאילו לא היה ספר לבן, ועלינו לעמוד כנגד הספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה" למרות הכרזתו זו של בן גוריון היה ברור שלמלחמה בהיטלר יש קדימות על פני המאבק בבריטים ולכן על היישוב לשתף פעולה עם הבריטים. המניעים של היישוב היהודי לשתף פעולה עם הבריטים היו אלו:

1. בראש ובראשונה סיוע לבריטניה במאבק נגד הצורר הגדול ביותר שקם לעם היהודי אדולף היטלר.

2. רצון לחדש את הברית עם בריטניה ובכך להביא להפסקתו של הספר הלבן.

3. שיתוף פעולה עם הבריטים, יפתח בפני התנועה הציונית-בדומה לאחר מלחמת העולם הראשונה-שעת כושר גדולה לאחר סיום המלחמה וסיכוי ממשי לקבל מדינה יהודית. הבריטים ודעת הקהל לא יוכלו להתעלם מהסיוע של היהודים במלחמה.

שיתוף הפעולה עם הבריטים: עם פרוץ המלחמה הודיעו מנהיגי היישוב לבריטים שהם מוכנים ליטול חלק ולסייע לשלטונות בכל תחום שיוכל לסייע למלחמה. בשלב הראשון הבריטים לא ששו לצרף יהודים לשתף את היהודים במאמץ המלחמתי, אבל בעקבות מפלות צבאיות של הבריטים בשנים 40-41 השתנתה המגמה. להלן יוצגו הביטויים לשיתוף הפעולה עם הבריטים בזמן המלחמה:

1. התגייסות למסגרות שונות של הצבא הבריטי: בשלב ראשון גיסו הבריטים יהודים ארץ ישראלים ליחידות שעסקו בעבודות ביצורים (חיל החפרים). בהמשך גויסו יהודים ליחידות הנדסה, תותחנים, חימוש ,נהגים ועוד. בסוף 1940 שירתו כבר 10000 מבני היישוב בצבא הבריטי.

2. הצנחנים: קבוצה מיוחדת זו של צנחנים יהודיים הוכשרה ע"י הבריטים במטרה לצנוח בארצות האויב, לבצע משימות מודיעין שיוטלו עליהם ע"י הבריטים וכן לפעול כשליחי התנועה הציונית לעורר את הנוער המקומי להתנגדות מזוינת לנאצים. כ120 צנחנים הוכשרו מהם הוצנחו בפועל רק 32. רוב הצנחנים נפלו בשבי ושבעה הוצאו להורג (חנה סנש, אנצו סירני), אבל חשיבותם היא במשמעות הסמלית של המאבק של היישוב הא"י בנאצים.

3. חטיבה יהודית לוחמת (חי"ל)-הבריגדה היהודית: במהלך המלחמה נעשו מאמצים מטעם ההנהלה הציונית לגייס יחידה שתהייה כולה יהודית. באוגוסט 44 פחות משנה לפני סיום המלחמה, אישרו הבריטים את הקמתה של "חטיבה יהודית לוחמת", היא מנתה יותר מ5000 חיילים כשעל דש בגדם נשאו החיילים סמל מגן דוד. חיילי הבריגדה הועברו לחזית צפון איטליה, ושם נלחמו עד שהנאצים נכנעו. לאחר כניעת הכוחות הגרמניים, הועברה הבריגדה לארצות הכיבוש ושם היא פעלה לסיוע ולעזרה "לשארית הפליטה". הבריגדה סייעה גם לבני היישוב היהודי לרכוש נסיון צבאי

4. הקמת הפלמ"ח: ב1941 כאשר א"י עמדה בפני סכנת פלישה גרמנית מכיוון מצרים, הוסכם בין מפקדת ההגנה לבי הפיקוד הצבאי הבריטי העליון, על הקמת "פלוגות מחץ" שיהוו כוח מגויס של צעירים יהודיים, שתפקידו יהיה לוחמה פרטיזנית נגד הכוחות הגרמנים אם יצליחו לכבוש את א"י. נקבע כי הפלמ"ח יקבל את הציוד ממחסני הצבא הבריטי ומדריכים בריטים יאמנו את אנשיו בשיטות הלוחמה הזעירה, בחבלה ועוד. בתוך הפלמ"ח היו כמה יחידות מיוחדות כמו למשל המחלקה הערבית (שאנשיה כונו המסתערבים) שנועדה לתפקידי סיור ומודיעין בארצות ערב וכן המחלקה הגרמנית (שלא הגיע לכלל פעולה). דוגמאות לפעולות של הפלמ"ח:

a. כ"ג יורדי הסירה- הפעולה הראשונה שניתנה לפלמ"ח הייתה מסע ימי לפיצוץ בתי הזיקוק בטריפולי. בתי זיקוק אלו שימשו מקור דלק למשטר וישי ולכוחות חיל האוויר הגרמניים. הפלמ"ח גייס 22 ימאים למבצע. הכוח יצא למבצע בסירה תחת פיקודו של קצין בריטי. הם לא הצליחו להגיע ליעדם, עקבותיהם נעלמו ועד היום לא ברור מה עלה בגורלם.

b. סיוע לצבא הבריטי בפלישה לסוריה 1941- הפלמ"ח ביצע חלק גדול מפעולות הסיור המקדימות כדי לבחור ציר פלישה ובדיקת דרכי תחבורה. בפלישה עצמה יצאו סיירי הפלמ"ח בראש הכוחות הבריטים כדי להראות להם את הדרך (באחת הפעולות הללו איבד משה דיין את עינו)

5. שיתוף הפעולה בין האצ"ל לבין הבריטים- בימים הראשונים של המלחמה הכריז ז'בוטינסקי כי על האומה היהודית לשתף פעולה עם הבריטים כנגד הנאצים. בעקבות הכרזה זו הביע האצ"ל הכרזת אמונים לממשלה והודיע על רצונו לשתף עמה פעולה ואף להגיע לשביתת נשק עם הערבים. במאי 41 נעשתה פנייה מטעם הממשלה הבריטית אל האצ"ל בבקשה שייקח על עצמו ביצוע פעולה בעיראק. הפעולה הייתה פיצוץ מכלי הנפט המזוקק של המטוסים הגרמאניים בקרבת בגדאד. באותו חודש הוטסה חוליה של 4 אנשי אצ"ל לעיראק. הפיקוד הבריטי רצה להפעיל את חוליית האצל בסיורי מודיעין. בפעולת הסיור הראשונה נהרג מפקד האצ"ל דוד רזיאל בהפצצה מהאוויר. נפילתו של דוד רזיאל ומותו של ז'בוטינסקי ב1940 הכניסו את הארגון למשבר קשה מאוד.

6. מתן שירותים לצבא הבריטי- דרך נוספת לשיתוף הפעולה היה מתן שירותים רבים לצבא הבריטי. המשק הישראלי שהיה מאוד מפותח סייע לצבא הבריטי בזמן המלחמה במגוון של שירותים. ממכונאים ובעלי מלאכה אחרים ועד יצרני תרופות. ממגדלי פרי וירק ועד יצרני קופסאות שימורים.

רקע: מפרוץ המלחמה ואליך השתדלו הבריטים להראות לערבים שהם ממשיכים במדיניותם כפי שגובשה בספר הלבן של מקדונלד. על אף שיתוף הפעולה שהוכרז בין היישוב לבין הבריטים, נמשכו במקביל פעולות שביטאו את ההתנגדות והמאבק של היישוב בספר הלבן ובבריטים להלן יוצגו תחומי הפעילות הללו:

רכישת קרקעות והתיישבות: בפברואר 1940 פרסמו הבריטים את חוק הקרקעות שקבע איסורים על היהודים בקניית קרקעות בא"י. רק ב5% משטח הארץ אושרה מכירת קרקעות חופשית ליהודים. היישוב היהודי לא נכנע לחוק והמשיך במפעל רכישת הקרקעות והקמת יישובים חדשים.

1. רכישת קרקעות ע"י קק"ל: הקרן הקיימת הגבירה את קצב רכישת הקרקעות ובמשך שנות המלחמה הגדילה ב70% את רכושה הקרקעי (להדגיש 6 שנות מלחמה מול 38 שנות מפעל ציוני לפני כן)

2. הקמת יישובים חדשים- בעמק החולה ובגליל העליון נוסדו כפר בלום, שאר יישוב, מנרה, כפר סאלד ושמיר. בנגב הוקמו שורה של מצפים כמאחזים ניסיוניים ביטחוניים (לדוגמא בית אשל ורביבים). גוש עציון: ב1943 הוקם קיבוץ דתי בשם כפר עציון בהרי חברון ע"י קבוצה של מתיישבים דתיים. היה זה הישוב הראשון בגוש עציון.

המטרה במפעל ההתיישבות: 1.מאבק בחוק הקרקעות- התיישבות באזורים אסורים

2 . הגברת כוחם והשפעתם של היהודים בארץ ע"י הקמת יישובים ועיבוי ישובים.

ההעפלה: בזמן מלה"ע המשיכו הבריטים במדיניות השערים הסגורים הקשוחה שהכריזו עליה עוד בספר הלבן של מקדונלד. מלחמת העולם השנייה הפכה את שאלת הבאת העולים לארץ לא רק לצורך דחוף אלא לעניין של חיים. המלחמה הפכה את השגת ספינות המעפילים לקשה שבעתיים. הבריטים הקשיחו את מדיניותם והגבירו את הפיקוח על ההעפלה הבלתי חוקית. עד סוף 1940 נכלאו המעפילים במחנה עתלית ולאחר זמן מה שוחררו תוך ניכוי מכסות העלייה.מסוף 1940 הבריטים פעלו כדי להגלות את המעפילים לאי מאוריציוס באוקיינוס ההודי. בהקשר זה חשוב להזכיר שתי פרשות.

1. פרשת פאטריה-בנובמבר 1940 תפסו הבריטים 3 ספינות מעפילים ועליהם כ3500 עולים. הספינות הובלו לנמל חיפה והמעפילים רוכזו על אוניית הגירוש פאטריה לקראת גירושם. כדי למנוע את הגירוש החליט הפיקוד העליון של ההגנה לחבל באונייה כדי למנוע את הפלגתה. אולם מסתבר שכמות חומר הנפץ שהוחדרה לאוניה הייתה גדולה מדי והפיצוץ גרם לשקיעת האונייה למעלה מ200 מעפילים טבעו והשאר הועברו למחנה עתלית.

2. פרשת סטרומה- אונייה זו נרכשה בשנת 1942 בבולגריה. הייתה זו אוניית בקר רעועה. על האונייה הועלו 750 מעפילים במטרה להפליג לא"י. בדרך התברר שהאונייה זקוקה לתיקון והיא עגנה בתורכיה. הבריטים הפעילו על השלטונות התורכים לחץ ואלו לא הרשו למעפילים לרדת מהאונייה וגם לא סיפקו לה מזון ודלקים. האונייה אולצה לעזוב את הנמל שהיא אינה מוכנה להפלגה. למחרת בהיותה בים השחור נורה בטעות טיל טורפדו על האונייה וכל נוסעיה טבעו ומתו מלבד אחד. בעקבות אסון סטרומה, הפסיק המוסד לעלייה ב' לחלוטין את ההעפלה דרך הים.

3. העפלה יבשתית- לאחר אסון סטרומה רוכזו מירב המאמצים בהעפלה יבשתית של עולים מארצות ערב ובראשם עולים מסוריה. עד סוף המלחמה הועלו 3500 עולים בדרך זו לארץ.

הלח"י ומאבקו נגד הבריטים: הגישה אותה אימץ האצ"ל בראשית המלחמה-ע"פ תפיסתו של ז'בוטינסקי- לפיה יש לשתף פעולה עם הברטים נגד האויב המרכזי, הגרמנים, הביאה לפרישה של קבוצת חברים מהאצ"ל ובראשם אברהם שטרן. החברים הללו הקימו את ארגון לוחמי חירות ישראל, ובקיצור לח"י. הלח"י היה אקטיביסט הרבה יותר מהאצ"ל ורחש אי אמון מוחלט לבריטים. הארגון טען שהבריטים ולא הגרמנים הם האויב האמיתי והעיקרי של היהודים וצריך לעשות הכל כדי לסלקם מהארץ. בתחילת המלחמה אפילו ניסו אנשי לח"י לקשור קשרים עם הגרמנים והאיטלקים כדי שיעזרו בסילוק הבריטים מהארץ. פעולותיו הראשונות של הלח"י כונו לפריצה לבנקים לשם השגת אמצעים וכן נסיון להתנקש בנציב הבריטי העליון. המשטרה הבריטית ערכה מצוד אחרי ראשי הלח"י, וב1942-2-12 עצרה את שטרן ורצחה אותו. הארגון הצליח להתאושש מהמכה הזו. ב1944 רצחו אנשי הלח"י את השר הבריטי לענייני מושבות-לורד מוין- במצרים.

האצ"ל משיתוף פעולה למרד בבריטים: לאחר מותו של רזיאל המשיך האצ"ל לשתף פעולה עם הבריטים, אולם ככל שעבר הזמן רבו הקולות בו שהביעו מורת רוח ממדיניותה של בריטניה בא"י ומשיתוף הפעולה עמה. ב1942 הגיע לארץ מנחם בגין ובסוף 1943 נבחר פה אחד למפקד האצ"ל. בהשפעתו ותחת מנהיגותו של בגין, חל מהפך במדיניות האצ"ל כלפי השלטון הבריטי. הידיעות על הרצח ההמוני של היהודים באירופה ובמקביל סירובה של בריטניה לסגת ממדיניות הספר הלבן וחוק הקרקעות שינו את יחסו של האצ"ל לבריטים וראשית 1944 הכריז אצ"ל על חידוש המלחמה עם בריטניה. הנימוקים לחידוש המלחמה בהכרזת המרד היו: שליטי בריטניה לא התחשבו בעזרה שהגיש להם היישוב במלחמה, לא פתחו את שערי הארץ לעלייה ולא הקימו צבא עברי. אי פתיחת שערי הארץ מסגירה המוני יהודים להיטלר ולכן יש להיאבק בכל הכוח נגד הבריטים. עם הכרזת המרד היו למעשה האצ"ל והלח"י בעלי ברית. במהלך שנת 1944 היו פעולות האצ"ל נגד הבריטים בהיקף מוגבל, אך הן עוררו הד נרחב בציבור ואצל הבריטים.

פרשת הסזון: ראשי היישוב ראו סכנה גדולה בפעולותיהן העצמאיות של האצ"ל והלח"י ואיום על ההנהגה הרשמית הציונית ועל הסיכויים לפעולה בזירה הבינ"ל. מנהיגי היישוב הדגישו כי ארגוני "הפורשים" גורמים ליישוב פירוד ומציגים אותו כחברה אנרכיסטית שאינה ראויה לשלטון. באפריל 1944 נפתח מסע תעמולה של הסוכנות כנגד ארגוני "הפורשים".ניסיונות הידברות חשאיים בין ההגנה לפורשים נכשלו גם הם. לאחר רצח הלורד מוין בנובמבר 44, הביאו לפעולה של עיקוב, בילוש והסגרה של חברי הארגונים הפורשים לידי הבריטים. התקופה הזו נודעה בכינוי "סזון"-עונת הציד. הציד התנהל כנגד אנשי האצ"ל שלא שעו לאולטימטום שניתן למחתרות להפסיק את הפעולות נגד הבריטים. פעולות הסזון נמשכו כחמישה חודשים ובמהלכם נעצרו ונחקרו בידי ההגנה מאות אנשי אצ"ל. כ-700 שמות נמסרו לבולשת הבריטית ומהם נעצרו כ-300 איש. פעולות ההסגרה עוררו ויכוחים קשים בהגנה ובפלמ"ח, והדים שלילים ביישוב. בחודש מרץ 43 הגיעה ההתנגדות לשיאה והוחלט על הפסקת הסזון.

שאלה

מאבק היישוב היהודי בבריטים בשנים 1939-1947

א. תאר שתי פעולות בתחום ההתיישבות שנקט היישוב היהודי במסגרת מאבקו נגד הבריטים.

הסבר מה ביקשה הנהגת היישוב להשיג באמצעות פעולות אלה. (8 נקודות)

ב. הסבר את שתי הגישות העיקריות שרווחו ביישוב היהודי בשנות ה-40 בנוגע לאופי המאבק הצבאי נגד הבריטים. הצג נימוק אחד של כל אחד מהצדדים להצדקת גישתו. (10נקודות)

תשובה

א. פעולות בתחום ההתיישבות שנקט היישוב היהודי במסגרת מאבקו נגד הבריטים:

הקמת יישובים לאורך רצועת החוף (משמר הים, מעפילים, שדות-ים).

הקמת יישובים בגליל העליון (כפר סאלד, כפר בלום).

מה ביקשה הנהגת היישוב להשיג באמצעות פעולות אלה: הסבר - %40

מאבק בחוק הקרקעות (משנת 1940): התיישבות באזורים אסורים.

להגביר את כוח היהודים בארץ על-ידי עיבוי יישובים והקמת יישובים חדשים.

ב. הגישות העיקריות שרווחו ביישוב היהודי בשנות ה-40 בנוגע לאופי המאבק הצבאי נגד הבריטים:

המאבק הצמוד: מאבק הצמוד למדיניות הציונית, כפי שהוחלט עליה במוסדות הלאומיים ומוגבל ליעדים מוגדרים: התיישבות, העפלה ורכש.

המאבק הרצוף: מאבק בלתי מוגבל בזמן ובתחומי פעילות (אצ"ל ולח"י).

שמירה על האופי המוסרי של המאבק (הימנעות מפגיעה באזרחים).

התמקדות המאבק ביעדים המוגדרים תגביר את האהדה של דעת הקהל בעולם.

מאבק רצוף יגרום להסלמה ביחסים עם הבריטים, והבריטים יפגעו במפעל הציוני.

רק מאבק בכל התחומים בלי הפסקה יביא לסיום השלטון הבריטי.

מאבק זה יגרור לחץ של דעת הקהל בבריטניה (בשל אבדות בנפש ועול כספי כבד), שישפיע על הממשל לסיים את המנדט.

אכזבה מבווין, שתמך בהמשך מדיניות הספר הלבן, הביאה להחלטה לפתוח במאבק כולל ומשותף.

הקמת מסגרת משותפת לשלוש התנועות תייעל את הפעילות הצבאית.

איחוד הכוחות יביא לתמיכה רחבה יותר של הציבור היהודי ושל דעת הקהל העולמית

רקע: נהוג לחלק את מלחמת העצמאות לשתי תקופות:

1. מיום לאחר ההצבעה באו"ם (30 לנובמבר 1947) עד לפינוי הבריטי מא"י וההכרזה על הקמת המדינה (14 למאי 1948, ה' באייר תש"ח). בתקופה זו נלחמו בכוחות היהודים בא"י, בעיקר כוחות של ערבים ארץ ישראלים, בסיוע של מתנדבים מארצות ערב. המטרה של הערבים בשלב הזה הייתה לסכל את הקמת המדינה היהודית

2. מעזיבת הבריטים והכרזת המדינה ועד ל-20/7/1949, היום בו נחתם הסכם הנשק עם סוריה. בתקופה זו נלחמו הכוחות היהודיים שמ ה-30 למאי נקרו צה"ל, כנגד צבאות סדירים של מדינות ערב שהיו חברות בליגה הערבית (מצרים, סוריה, לבנון, עיראק, ירדן) ופלשו לא"י. המטרה של הערבים בשלב הזה הייתה למוטט את המדינה היהודית שזה עכשיו קמה.

מלחמת העצמאות הייתה מלחמה ממושכת כשנה ושבעה חודשים. לפחות בחלקה הראשון עד אפריל 1948 נקט היישוב בטכניקה של התגוננות. ממבצע נחשון אליך, ניתן לדבר על נקיטת יוזמה התקפית מצד היישוב.

השלב הראשון של המלחמה: התקופה הראשונה של המלחמה התאפיינה בלוחמת גרילה של הצד הערבי. הכוחות הערבים בשלב הזה היו מורכבים משני יסודות : (1) כוחות מקומיים שהיו כפופים למופתי ולוועד הערבי העליון (2) כוחות מתנדבים. רובם של המתנדבים היה מסוריה, והם התארגנו במסגרת צבא ההצלה תחת פיקודו של קאוקג'י. כמו כן היו כוחות מתנדבים מקרה 'האחים המוסלמיים' ממצרים.

ראוי לציין שהכוחות הערבים היו מפוצלים ומונהגים ע"י מנהיגים מקומיים. מספרם המשוער של הלוחמים מהצד הערבי היה כ- 8000. שיטת הפעולה הערבית הייתה של לוחמת גרילה בהתקפות מרוכזות על ישובים, או שיירות יהודיות. לערבים היו בשלב זה מספר יתרונות בולטים:

1. כיוזמים הייתה להם עליונות טקטית (עד שהיוזמה עברה ליהודים).

2. הם נהנו מעזרת הבריטים במישרין ובעקיפין- הבריטים לא היו מעונינים בביצוע תוכנית החלוקה כדי שיוכלו לשלוט בארץ. הם האמינו שמלחמה בין היהודים לערבים, תאלץ את היהודים לבקשם להישאר בארץ. לכן הם עשו הכל כדי להקשות על הצד היהודי. הם התנגדו להתיר למעפילים לעלות לארץ.

3. בין מרבית האזורים הערבים בארץ התקיימה רציפות טריטוריאלית, והדבר העניק לערבים אפשרות תמרון, עזרה הדדית, תנועה חופשית, ובטחון בדרכי התנועה הראשיות.

4. רוב היישובים הערביים היו ממוקמים בהר ונוחים להגנה. זאת לעומת הישובים היהודים שהיו במישור והיה הרבה יותר קשה להגן עליהם.

5. לערבים היה יתרון מספרי על היהודים. האוכלוסייה הערבית בארץ באותו זמן, הייתה כפליים מהאוכלוסייה היהודית

כל היתרונות הללו היו חסרונותיו של היישוב היהודי:

היישוב היהודי סבל מהעדר רציפות טריטוריאלית וממילא היו אזורים בטווח הפגיעה של האויב, וכן יישובים שהיו בסכנת ניתוק ומצור. בנוסף לכך רוב הכבישים שחצו אזוריים ערביים היו בסכנת פגיעה.הבריטים הקשו על התארגנות חופשית של היישוב והגישו סיוע לערבים.

הכוח הצבאי המאומן הטוב ביותר שהיה ביישוב היה כ-3000 אנשי פלמ"ח, בנוסף אליהם כ- 3500 אנשי חי"ש וכ-3000אנשי אצל ולח"י. ראוי לציין שלמעלה מ-80% מהכוח של ההגנה , היה מרותק למקומו בהגנה על יישובים.

טקטיקת הלחימה הערבית: הערבים ניסו לפגוע ביהודים בכמה חזיתות שונות (1) הערים המעורבות-צולפים אל השכונות היהודיות, מחדירים אליהם מכונות תופת ועוד.(2) התקפה על התחבורה היהודית בדרכים- הקמת מחסומי דרכים, מארבים לכלי רכב יהודיים. כך למעשה נותקו הנגב, גוש עציון והיישוב בית הערבה (בסמוך לים המלח) משאר חלקי א"י היהודית. הדרך שסבלה יות מכל, הייתה הדרך מתל-אביב לירושלים.

עמידת הישוב היהודי בשלב הראשון: בארבעת החודשים הראשונים ניהל היישוב מלחמת מגן בלבד, כלק מאסטרטגיה של התגוננות. הושקע מאמץ בהגנת יישובים בודדים. כמו כן בכבישים מסוכנים ,עברו בשיטת השיירות. שיירות של רכבים משוריינים עם לוחות פלדה שעלו לכיוון ישובים מנותקים ובראשם ירושלים

מחלקת הל"ה: קשורה לניסיונות לחבור לגוש עציון הנצור. שיירות כלי רכב שניסו להגיע לגוש הותקפו. בינואר 1948 יצאה שיירה רגלית של מתנדבים בפיקוד דני מס, בתנועה רגלית דרך שפלת יהודה, מזרחה לגוש עציון., עקב נקע ברגלו של אחד הלוחמים, שלושה מהלוחמים חזרו לבסיס היציאה. 35 לוחמים המשיכו לכיוון הגוש. אבל לפני שהגיעו לגוש עציון הותקפו הלוחמים ע"י המוני ערבים. בקרב גבורה נהרגו כל ל"ה הלוחמים לאחר שתחמושתם אזלה.

בחודש מרץ 1948 היה שיא שלילי עבור היישוב היהודי בא"י: ישובים רבים מנותקים, כ-1100 הרוגים, העיר העתיקה נצורה ומנותקת, ירושלים מנותקת לסירוגין, מיעוט כלי נשק, והחמור ביותר- חלק מהמדינות שתמכו בהקמת מדינה יהודית (ובראשן ארה"ב), שינו את עמדתם וטענו שהיהודים לא יהיו מסוגלים להקים מדינה, נוכח ההתנגדות הערבית. היה ברור שדרוש שינו גדול במדינוית היהודית כדי להיחלץ מטבעת החנק הערבית.

המפנה הראשון במלחמת העצמאות-תוכנית ד': עקב המצב הקשה שתואר לעיל, הפיקוד הצבאי החליט לעבור לאסטרטגיה של התקפה במקום האסטרטגיה ההגנתית בה הוא נקט בחודשי המלחמה הראשונים. בראשית מרץ 1948, הוכנה בהגנה תוכנית אופרטיבית בשם 'תוכנית ד'. בתוכנית היו שני חלקים:

1. חלק ארגוני- דן בהתארגנות של ההגנה בדרגי חטיבות ופיקודים. קביעת תקנים מסודרים לחטיבות ולגדודים.

2. חלק מבצעי- קבע כמשימה את ההשתלטות על כל האזורים שנועדו להיכלל בשטח המדינה העברית. המשמעות היא נקיטת צעדים התקפיים.

המבצע הראשון שהביא לידי ביטוי את תוכנית ד', הוא מבצע נחשון. המבצע נפתח ב-5 באפריל ונועד להשתלט על הכפרים הערביים החולשים על הדרך לירושלים כדי להבטיח את תנועת השיירות בציר לירושלים. במבצע עצמו נקט היישוב היהודי בטקטיקה של ריכוז מאמץ של גדודים מאזורים אחרים, כדי שהמבצע יצליח. מבצע זה היה המבצע הראשון שבו יהודים השתלטו על שטחים ערביים והחזיקו בהם באופן קבוע. המבצע נמשך שבוע ימים והצלחתו הייתה מוגבלת- רק חלק מהכפרים נכבשו. במבצע נהרג מנהיג הכנופיות באזור ירושלים עבד אל- קאדר חוסייני. ההגנה הצליחה בזכות המבצע להעביר עוד כמה שיירות לעיר. בהמשך למבצע נחשון יושם גם מבצע הראל שגם הוא נועד לפתוח את הדרך לירושלים.

ב-20 לאפריל נחסמה שוב הדרך לירושלים, בגיזרת לטרון. למרות הצלחתו המוגבלת של המבצע, הוא היה בעל חשיבות רבה וזה מפני שהאספקה שהועברה, העניקה לירושלים אורך נשימה. בחודש יוני 1948 ,נסללה דרך עוקפת לעיר-דרך בורמה.

בהקשר למבצע נחשון ראוי להזכיר את פרשת כיבוש הכפר דיר-יאסין במבואות המערביים של ירושלים ע"י אנשי אצ"ל. ההתקפה נסתיימה ב-245 הרוגים מקרב הכפר. שנים רבות לאחר האירוע, ניטש ויכוח בין אנשי האצ"ל ל'הגנה' האם בכפר דיר-יאסין בוצע טבח בתושבי הכפר.

המבצעים עד להקמת המדינה: המפנה בתגובת היישוב היהודי בא לידי ביטוי גם בקרבות שהיו בחודשים אפריל מאי עד להקמת המדינה. במסגרת קרבות אלה ראוי לציין את הקרב על משמר העמק נגד כוחותיו של קאוקג'י שנמשך כעשרה ימים ונחשב כאחד הניצחונות החשובים במלחמה- (פתיחת ציר חיפה-ג'נין).הקרב על רמת יוחנן, כיבוש טבריה על ידי חטיבת גולני, כיבוש חיפה בערב פסח תש"ח, מבצע חמץ לכיתורה וכיבושה של יפו, מצע יפתח לכיבוש צפת וטיהור הגליל העליון המזרחי. המצע החל ב-28/4 והסתיים ב-10/5 עם כיבושה של העיר צפת.

לסיכום: בששת השבועות מאז התחילה תוכנית ד' התחולל מפנה דראמטי במערכותיו של היישוב. בשלב זה של המלחמה, גברה מאוד הבריחה של האוכלוסייה הערבית המקומית מהערים המעורבות ומהכפרים באזורי הלחימה.

נפילת גוש עציון: ערב הקמת המדינה בד' באייר נפל גוש עציון בידי הלגיון הירדני ואנשי הכנופיות הערבים. הגוש היה מנותק חודשים רבים, וההגעה אליו התאפשרה רק בעזרת שיירות. במקרים רבים הותקפו השיירות ורבים מקרב הלוחמים נפלו. היישוב האחרון שהחזיק מעמד בגוש היה כפר עציון, כאמור ייושב זה נפל ב-ד' באייר תש"ח. ראוי לציין שבמגני כפר עציון נערך טבח לאחר נפילת היישוב. באותו היום נהרגו 127 ממגני כפר עציון.

הכרזת העצמאות והקמת מדינת ישראל: כבר באפריל 1948 הוקמה מועצת העם הזמנית ששמשה כרשות המדינית העליונה של היישוב ומנתה 37 חברים, מתוכה נבחרה מנהלת העם ששמשה מעין ממשלה בת 13 חברים, בראשות בן-גוריון. חברי מועצת העם החליטו על הקמת מדינה יהודית ביום עזיבת הבריטים את הארץ. ביום שישי ה' באייר תש"ח 14 במאי 1948, שעות ספורות לפני שהורד הדגל הבריטי מארמון הנציב בירושלים, נתכנסו בתל-אביב חברי מועצת העם, נבחרי היישוב ומכובדיו, למעמד חגיגי של הצהרה על הקמת מדינה עברית.

עם הקמת המדינה, פלשו חמש צבאות של מדינות ערב לארץ ישראל והחלה תקופה שנייה בתולדות מלחמת העצמאות ושלב לחימה חדש. כשבועיים לאחר פלישת צבאות ערב הוחלט על הקמת צה"ל שהפך לצבא העברי הסדיר. בהדרגה השתלבו לוחמי האצ"ל והלח"י בצבא החדש.

פלישת צבאות ערב ובלימתם: מייד לאחר הקמת המדינה פלשו אליה צבאות של חמש מדינות ערב (סריה, לבנון, עבר הירדן, עיראק ומצרים), זאת במטרה לסכל את הקמת המדינה. תוכנית הפעולה הערבית הייתה לכתר ולכבוש את צפון הארץ ולאחר מכן להמשיך לדרומה. אבל בתוכנית הפלישה של מדינות ערב בוצעו שינויים של הרגע האחרון והמאמץ הירדני הופנה לירושלים במקום לצפון הארץ. תנאי הפתיחה של המלחמה היו קשים ביותר עבור היישוב היהודי. אולם הכוחות הלוחמים העבריים הצליחו לבלום את רוב הכוחות הפולשים. הבעיה הקשה הייתה בלימת הצבא הירדני ממזרח ובלימת הצבא המצרי מדרום. פלישת הצבא הסורי נבלמה בקרב גבורה בדגניה, הצבא העיראקי נבלם בקרב גבורה באזור גשר ובית יוסף. הלגיון הירדני ריכז את מרב מאמציו בירושלים, במאמץ לכבוש את העיר העתיקה והחדשה. הקרבות העיקריים בין הלגיון לבין ההגנה התנהלו באזור ירושלים ולטרון. ב-28 במאי נפל הרובע היהודי בידי הלגיון הירדני. גם ההתקפות של ההגנה על אזור לטרון נכשלו. משלא הצליח צה"ל לכבוש את אזור לטרון ולהבקיע דרך לירושלים נסללה דרך עוקפת-דרך בורמה. הצבא המצרי פלש לארץ ישראל בשני צירים. ציר אחד באר שבע-חברון וציר שני דרך מישור החוף. הטור שפלש דרך מישור החוף הצליח לכבוש את יד מרדכי ונבלם רק באזור אשדוד (גשר עד הלום).

סיכום החודש הראשון: ארבעת השבועות הראשונים למלחמה מפלישת צבאות ערב, היו השבועות הקשים ביותר שידעה ישראל מימיה. גורלה של המדינה היה תלוי על כפות מאזניים. בסיכומו של החודש הראשון, ניתן היה לומר שפלישתם של צבאות ערב נבלמה.

ההפוגה הראשונה: המתווך שהתמנה מטעם האו"ם להסדרת המצב בא"י היה הרוזן השבדי פולקה ברנדוט. הוא הגיע לארץ בסוף מאי ופתח במו"מ להפסקת אש. ב-11 ביוני הצליח ברנדוט להשיג הפסקת אש ולהביא להפוגה הראשונה בקרבות. ההפוגה הייתה אמורה להמשך 28 יום והפיקוח על יישומה היה בידי ברנדוט ומשקיפי האו"ם. ההפוגה הראשונה הייתה משמעותית ביותר עבור הצד היהודי. למרות האיסור, ניצל הצד הישראלי את כל משך ההפוגה, להעברת נשק בכמויות גדולות מזרח אירופה לא"י. ההפוגה היא זו שסייעה לצד הישראלי לשנות את מאזן הכוחות לטובתו. בתום 28 ימי הפוגה התחדשו הקרבות.

קרבות עשרת הימים: ב9 ליולי התחדשו הקרבות והם נמשכו עד 19 בחודש זה. בקרבות עשרת הימים באה באופן ברור העליונות של הצד הישראלי לידי ביטוי. שני הצדדים ניסו ליטול את היוזמה לידיהם, אבל המאמץ הערבי היה מפוצל וחסר תיאום ואילו צה"ל פעל בחוכמה, ריכז מאמץ וזכה בניצחונות. במבצע ברוש נגד הצבא הסורי בגליל העליון, נבלם הצבא הסורי וסוכלה התוכנית הסורית לכיבוש הגליל העליון המזרחי. במבצע דקל טוהר הגליל העליון המערבי מכוחותיו של קאוקג'י. במבצע דני, הוסר איום הכיבוש מעל תל-אביב ופתח תקווה ולוד ורמלה נכבשו ע"י כוחות צה"ל. בעניין לטרון נכשלו כוחות צה"ל והנקודה נשארה בידי הלגיון הירדני. הדרך הראשית לירושלים עדיין הייתה סגורה, אך נכבשו כפרים חשובים כמו הרטוב, צרעה ועין כרם. בחזית הדרום לא הצליחו כוחות צה"ל לפתוח את הדרך לנגבה הנצורה, אך פלישת המצרים צפונה נבלמה.

ההפוגה השנייה והמבצעים האחרונים: ב-19 ביולי הכריזה מועצת הביטחון של האו"ם על הפוגה שנייה. הפעם ההפוגה הייתה שונה . לא נקבע מועד לגמר ההפוגה ונקבע שהיא תימשך עד שהצדדים יגיעו להסדר ביניהם. ההפוגה השנייה נמשכה בהפסקות עד לחתימת הסכמי שביתת הנשק.

חידוש פעולתו של ברנדוט: המתווך מטעם האו"ם החל שוב לפעול והעלה שתי בעיות: החזרת הפליטים הערביים ובעיית ירושלים. ממשלת ישראל סירבה להתיר את חזרת הפליטים, ובנושא ירושלים היא ראתה בעיר חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. ברנדוט לא קיבל את עמדת ממשלת ישראל וב-16 בספטמבר הוגש הדו"ח שלו לעצרת האו"ם. בבסיסו של הדוח היו העיקרים הבאים:

1. מן ההכרח לנקוט בכל האמצעים כדי להביא שלום לאזור

3. יש לקבוע את גבולות המדינה בהסכם שלום עם מדינות ערב. החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר לא מחייבת.

4. יש להבטיח את זכות השיבה של הפליטים הערביים. מי שלא יירצה לשוב יקבל פיצוי.

5. ירושלים טעונה טיפול נפרד.הפתרון הרצוי הוא תוכנית הבינאום.

6. אם לא יגיעו הצדדים להסכמה בשאלת הגבולות מומלץ שהאו"ם ייקבע את חלוקת הארץ:

ד. מומלץ לספח את השטח הערבי של א"י לממלכת ירדן.

ה. נמל חיפה ושדה התעופה לוד, יהיו נמל ושדה חופשיים שפתוחים בפני הערבים.

עמדותיו של ברנדוט ותוכניתו לבנאום ירושלים ולביתור א"י, עוררו נגדו זעם רב בקרב היהודים. ב-17 בספטמבר נרצח ברנדוט בירושלים ע"י אנשי לחי". ישראל דחתה את כל המלצותיו של ברנדוט ובמיוחד את אלה שדיברו על הפקעת הנגב ומסירתו לערבים, החזרת הפליטים ובינאום י-ם. הבעייה הייתה שלאחר הירצחו של ברנדוט, תוכניתו הפכה למעין צוואה פוליטית.

מאוקטובר 1948 חלו התפתחויות חדשות בחזית הלחימה. התפתחויות אלה בצורת קרבות מכריעים, קברו למעשה את כל התוכניות של ברנדוט.

1. מבצע יואב 14-20 באוקטובר 1948: מבצע זה נועד לשחרור המצור מעל הנגב, פריצה לנגב ושחרור כמה שיותר שטחים בנגב. במבצע השתלבו הן חיל האוויר הישראלי הצעיר, הין חילות הרגלים והשריון והן חיל הים. המבצע הביא להישגים רבים וחשובים. המצרים נהדפו כמעט מכל הנגב. (חוץ מחטיבה מצרית שנותרה מכותרת בכיס פלוג'ה).

2. מבצע חירם 29-31 באוקטובר 1948: מבצע זה נועד לשחרור הגליל העליון המרכזי שנותר בידי האוייב. מבצע זה נערך כנגד כנופיות קאוקג'י וכנגד צבא לבנון. במבצע בזק שוחרר כל הגליל העליון המרכזי וכוחות צה"ל הגיעו עד לנהר הליטאני בתוך לבנון

3. מבצע חורב 22 לדצמבר- 7 לינואר 1949: מבצע משולב של כוחות יבשה אוויר ים שבמהלכו טוהרו שטחי הנגב שבהם עדיין היו מצרים. במבצע זה פלש צה"ל לתוך סיני וכבש את אבו-עגילה, שדה התעופה באל-עריש וכמעט שניתק את הצבא המצרי בעזה. בעקבות לחץ המעצמות נפסק המבצע וישראל נסוגה מסיני.

בעקבות מבצע זה נפתחו ברודוס שיחות על הפסקת אש בין ישראל למצרים.

4. מבצע עובדה 5-10 למרץ 1949: המבצע האחרון במלחמת העצמאות. במבצע נתפס הנגב הדרומי, עין גדי, מצדה, הערבה עד אילת וים סוף.

הסכמי שביתת הנשק: מינואר 1949 הבינו מדינות ערב שאפסו הסיכויים לנצח את ישראל במערכה, ולא זו בלבד, אלא שהמשך הלחימה, יביא לכך שמדינת ישראל, תכבוש שטחים בתוך השטח הריבוני שלהם. בעקבות התפתחויות אלה החלו להיפתח בהדרגה שיחות על הסכמי שביתת נשק בין המדינות. השיחות נערכו בתיווך האו"ם ורבם התקיימו באי רודוס. בינואר פברואר 49 נערכו השיחות עם המצרים ונחתמו הסכמי שביתת הנשק. במרץ נחתם ההסכם עם הלבנונים. באפריל נחתם הסכם שביתת הנשק עם הירדנים. וביולי נחתם הסכם שביתת הנשק האחרון עם סוריה והסתיימה למעשה מלחמת העצמאות.

סיכום-גורמי הניצחון של ישראל על ארצות ערב: במלחמת העצמאות הביסה ישראל חמישה צבאות סדירים וצבא סדיר למחצה (צבא ההצלה). גורמים שונים הביאו לניצחון הישראלי:

1. מדינות ערב לא נלחמו למען קיומם וחירותם, זאת בשונה מהיהודים שנלחמו על קיומם כפשוטו. לכן מדינות ערב נלחמו ברוח נמוכה ובפחות דבקות מאשר הצבא היהודי. רוח הלחימה היהודית עלתה לאין שיעור על זו הערבית, והיתה התנאי הבסיסי לניצחון

2. למדינות ערב לא היה פיקוד אחיד והצבאות השונים פעלו ללא תיאום לפעמים בגלל אינטרסים מדיניים מנוגדים., וזאת בשונה מהצבא היהודי שהיה לו פיקוד אחד ולכן הוא פעל בתיאום וביעילות.

3. הצבאות הערביים לא השתמשו בכל בכוח העומד לרשותם ויחסית גויסו צבאות קטנים. זאת בשונה מהיישוב היהודי שמיצה את מלוא פוטנציאל כוח האדם שלו.

4. הצבאות הערביים היו נחשלים יותר, חסרי השכלה ומפקדיהם לא הצטיינו ביישומה של תורת הלחימה ובתבונה צבאית טקטית. תכסיסיהם ודרכי לחימתם היו פשוטים יחסית, בלחימתם היו צבאותיהם חסרי גמישות ויצירתיות.זאת בשונה לחלוטין מהיישוב מהצבא והמפקדים היהודים, שהיו בעלי מעוף, יוזמה, יצירתיות והשכילו להפעיל את הצבא באורח חכם, יעיל תוך גילוי גמישות רבה.

5. לצבאות הערביים לא היה נסיון קרבי ברובם, זאת בשונה מהיישוב היהודי ומצבאו שהיה בחלקו הגדול בעל נסיון צבאי (הבריגדה, המאורעות, הפלמ"ח, מתנדבים מחו"ל).

6. המודיעין היהודי במהלך המלחמה היה יעיל לעין שיעור מהמודיעין הערבי.

7. המפקדים היהודים הכירו הרבה יותר טוב את השטח והתנאים הטופוגרפיים בארץ מאשר המפקדים הערביים.

בעיות יסוד במדינת ישראל בעשורים הראשונים לקיומה

פרשת ואדי סאליב: שכונת עוני בחיפה שאוכלסה בעיקר ע"י יהודים ממוצא צפון אפריקאי. האירועים החלו בתגובה על טיפול המשטרה בשיכור שהשתולל בוואדי סאליב התפרעו תושבים נזעמים ברחובות הואדי במשך כמה שעות. דוד בן הרוש וקבוצת פעילים בהנהגתו רצו להסתייע באירוע כדי לקדם את מטרותיהם החברתיות. הם חיברו כרוז אשר קישר בין הכוח שהפעילה המשטרה נגד השיכור ובין יחס הקיפוח והאפליה כלפי העולים ממרוקו תושבי ואדי סאליב. הפעילים ארגנו הפגנה שנישאו בה דגלים שחורים ודגל המדינה טבול בדם . ההפגנה התפזרה ללא אלימות. למחרת התחוללו שוב התפרעויות בכמה מוקדים בשכונת ואדי סאליב. המתפרעים הציתו מכוניות, פגעו בבתי קפה ובמועדונים של מפא"י ושל ההסתדרות. בנוסף עלו צעירים מהואדי להדר הכרמל ופגעו בחלונות ראווה ובאוטובוס נוסע. בתגובה עצרה המשטרה חלק מהמפגינים. המהומות התפשטו למקומות נוספים: מגדל העמק, באר שבע, עכו, קריית שמונה, בית שאן. אם כי הי מצומצמות בהיקפן.

הוקמה ועדת חקירה בראשות משה עציוני (אז שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה ואח"כ שופט בבית המשפט העליון) שהוטל עליה לבדוק את הגורמים לאירוע ואת מהלכו ולהציע המלצות לטיפול במניעתם בעתיד. בפני הועדה הופיע דוד בן הרוש שסיפר את סיפור חייו כצעיר שעלה ממרוקו, שרת בצבא וניסה לאחר שחרורו למצוא עבודה. בשל מוצאו העדתי, טען, לא מצא מקום מגורים הולם ולא מקום עבודה ונאלץ להסתפק בחורבה בשכונת ואדי סאליב שם פתח בית קפה מקומי אליו הגיעו עולים חדשים רבים קשי יום שמוצאם מצפון אפריקה.

דבריו שיקפו את המרירות הרבה של יוצאי צפון אפריקה וגרמו לתחילתו של ויכוח חריף שהתפתח בעיקר בעיתונות. חלק מהציבור טען כי אכן מדובר בקיפוח ואפליה בשל מוצא עדתי, אחרים טענו כי מצבם הירוד של יוצאי צפון אפריקה נובע מאיכותם. האיכותיים מביניהם היגרו לצרפת ואילו לישראל הגיעו היסודות הטובים פחות.

הוועדה העלתה במסקנותיה את תחושת הקיפוח והאפליה של יוצאי צפון אפריקה על רקע סוציאלי ועדתי וטענה כי "יש להביא בחשבון, גם את ההשפעה הפסיכולוגית ההרסנית של מציאת ריכוזים של מאוכזבים, הנתונים במצוקה חומרית קשה ובעלי הרגשת קיפוח עמוקה".

מאורעות אלה מסמלים את ההתפרצות העדתית הראשונה בארץ ומהווים עדות לקיומה של הבעיה העדתית שנוצרה עקב העלייה ההמונית מארצות שונות.

מאורעות אלה מסמלים את תחושות הקיפוח של חלק מעולי צפון אפריקה שחשו שרשויות המדינה מקפחות אותם ולא מעניקות להם שוויון הזדמנויות, ולכן הם נותרים מאחור.

התקרית בואדי סאליב שיחררה רגשות קיפוח אלה של העולים ובמיוחד של תושבי השכונה שחיו בתנאי דלות קשים במיוחד.

המשטרה נתפסה בעיני תושבי הואדי כמייצגת את הממסד השנוא והמקפח.

חשוב לציין שרוב יוצאי צפון אפריקה רצו להשתלב בחברה ולהתקדם במסגרתה והכעס שלהם נבע מכך שההשתלבות נתקלה בקשיים מרובים.

1) הגברת המודעות בחברה הישראלית לבעיה העדתית והתפתחות ויכוח ציבורי סביב סוגיה זו. דיוני ועדת החקירה שהוקמה בסמוך למאורעות (ועדת עציוני) שימשו זרז חשוב להגברת ההתעניינות בסוגיה זו.

2) הגברת שילובם של צעירים יוצאי עדות המזרח בקרב המפלגות הגדולות כדי להשיג את תמיכת העולים ולמנוע הקמתן והצלחתן של מפלגות עדתיות.

3) עריכת מספר תיקונים כדי לסייע לעולים, כגון: פתיחת קורסים להכשרה מקצועית, פינוי מעברות ופינוי מזורז של ואדי סאליב ומתן מענקים למשפחות ברוכות ילדים.

פרשת השילומים מגרמניה: בשנת 1952 פרץ ויכוח ציבורי חריף בשאלת השילומים מגרמניה. המדובר על הסדר פיצויים שנחתם בין ממשלת ישראל לממשלת גרמניה. בהסכם נקבע כי גרמניה תשלם למדינת ישראל פיצוי כספי בעקבות השואה . זאת מתוך מתוך הכרה באחריותה לרצח בני העם היהודי ולפגיעה ברכוש ובנפש. עקרון מתן השילומים נקבע בחוזי השלום בין המדינות המנצחות לבין גרמניה, ובבונדסטאג (בית הנבחרים)של גרמניה המערבית הוסכם על כך פה אחד. לחתימה על ההסכם קדמו כמה חודשים סוערים, שבהם התנהלו במרץ ויכוחים נוקבים, עד כדי מעשי אלימות בכנסת ובציבור הרחב, בין המתנגדים לקבלת השילומים מהגרמנים לבין המחייבים את קבלתם.
רבים שללו את ההסכם וטענו שהשילומים הם בבחינת תעודת זיכוי ומחילה לגרמנים על רצח של שישה מיליונים מבני העם היהודי, שאין לו סליחה ומחילה. בראש המתנגדים עמדה תנועת החרות ומנהיגה מנחם בגין. המחייבים ראו בשילומים חובה שעל הגרמנים למלא מחמת אשמתם ברצח זה. הם ציינו את התרומה האפשרית של כספי השילומים לשיפור המצב הכלכלי של המדינה ולסיוע בקליטת עלייה, ובייחוד את תרומת הפיצויים האישיים, שיינתנו לשיקומם של עולים רבים. במסגרת ההסכם שילמה גרמניה לישראל כספים רבים באמצעות סחורות במשך 14 שנים וכן העבירה פיצויים אישיים לקורבנות הנאצים שנותרו בחיים.

משפט קסטנר: בשנת 1952 פרסם יהודי חרדי בשם מלכיאל גרינוולד, חוברת ובה האשמות קשות נגד ד"ר ישראל קסטנר. קסטנר היה מראשי יהדות הונגריה בזמן השואה. ע"פ האשמותיו של גרינוולד, קסטנר שיתף פעולה עם הנאצים בכך שבזמן המשא ומתן עם אייכמן על הצלת יהודי הונגריה (סחורה תמורת דם- ראו במצגת שואה), הוא הציע שרכבת ובה קבוצה קטנה של יהודים תצא לשוויץ ובתמורה הוא (קסטנר), לא יגלה את עניין המשלוחים להשמדה של יהודי הונגריה. למעשה קסטנר כיסה על הרצח של יהודי הונגריה, לא התריע על ההשמדה וניצל את מעמדו להוציא כמה מאות ממקורביו מהונגריה בזמן שמאות אלפי יהודים נשלחו להשמדה. קסטנר תבע את גרינוולד למשפט דיבה בעקבות האשמותיו. במהלך המשפט טען סנגורו של גרינוולד (שכזכור היה נאשם), שקסטנר אכן שיתף פעולה עם הנאצים, והסתיר מידע במתכוון. כמו כן העלה שמואל תמיר (הסנגור) סדרה של האשמות נגד מנהיגי מפא"י בזמן המלחמה. השופט בנימין הלוי קיבל את רוב טענותיו של תמיר וקבע ש"קסטנר מכר את נשמתו לשטן" הוא זיכה את גרינוולד.קסטנר הגיש ערעור על הפסיקה, אולם בשנת 1957 הוא נרצח ע"י אלמונים. עשרה חודשים לאחר מותו, זיכה בית המשפט העליון את קסטנר מרוב ההאשמות שהועלו נגדו.

משפט אייכמן: אדולף אייכמן עמד, בימי המשטר הנאצי, בראש המחלקה שריכזה את ביצוע "הפתרון הסופי" להשמדת היהודים. לאחר המלחמה ברח אייכמן והסתתר עם משפחתו בארגנטינה במשך 15 שנה. ב-1960 נתפס אייכמן בארגנטינה על ידי שירותי הביטחון הישראליים ("המוסד") והובא למשפט בישראל. משפט אייכמן נפתח בירושלים באפריל 1961. התובע במשפט, גדעון האוזנר, פתח נאומו במילים: "במקום זה בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן – אין אני עומד יחידי. עימדי ניצבים כאן בשעה זו, שישה מיליון קטגורים… דמם זועק אך קולם לא ישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את דבר האישום הנורא". במהלך המשפט העידו ניצולי שואה רבים וסיפרו לשופטים ולעולם כולו את זוועות השואה. בעת המשפט אמר אייכמן, כי מילא פקודות כחייל. אייכמן לא קיבל אחריות למעשיו. ב-1962 הוצא להורג בתלייה בכלא רמלה. אפרו פוזר מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל. חשיבות נוספת שהייתה במשפט, קשורה לכך שלראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל התחילו להתעסק באופן רציני ופומבי בפצע הפתוח של השואה. ניצולים סיפרו את חוויותיהם, משמעותה של השואה נידונה, והנושא לא טואטא והוסתר יותר.

בעיות בטחון במדינת ישראל: החרם הערבי מאז שנות ה-40 החלו מדינות ערב לאמץ מדיניות של חרם על מדינת ישראל. ולקבוע תקנות וכללים למימושו. החרם התחיל כנגד מסחר של ישראל עם מדינות ערב, אך הוא הורחב בהדרגה לכל תחום שהיה אפשר להגיע אליו. למשל חברות שסחרו עם מדינת ישראל לא הורשו לסחור בארצות ערב (זו הסיבה ששנים רבות חברת המשקאות פפסי לא סחרה בישראל). החרם הערבי פגע בכלכלת ישראל והנציח את האיבה של ארצות ערב למדינת ישראל.

מבצע סיני: ב-1956 פתחה ישראל במלחמה נגד מצרים במהלכה נכבש כמעט כל חצי האי סיני. הרקע והסיבות למלחמה היו אלה :

1. פגיעה בחופש השיט- סגירת מיצרי טיראן ותעלת סואץ. סגירת מיצרי טיראן (הפתח היחיד הימי מים סוף אל מפרץ אילת ואל נמל אילת הישראלי) ע"י המצרים החל מ-1951. הדבר פגע בחופש השיט ובמעבר סחורות לישראל. באותה שנה חסמו המצרים גם את תעלת סואץ לשייט של ספינות ישראליות

2. פעולות הסתננות וחבלה נגד ישראל: עם סיומה של מלחמת העצמאות החלו פעולות הסתננות וחבלה בשטח מדינת ישראל. בהתחלה בעיר מירדן ובהמשך גם ממצרים. הפידאיון היו קבוצות מסתננים שחדרו לישראל ממצרים וביצעו פעולות חבלה ורצח נגד אזרחים. בשנים 1954-1955 החמיר היקף פעולות הפידאיון. בעקבות החדירות הללו והפגיעה באזרחי ישראל החליטה הממשלה על מדיניות של פעולות תגמול. המובילים של מדיניות פעולות התגמול היו ראש הממשלה, דוד בן גוריון, והרמטכ"ל, משה דיין. ביסוד מדיניות זו הייתה גישה של "יד חזקה" כלפי הערבים, תוך הבהרה שכל פעולת חבלה או לחימה תזכה לעונש הולם, משום שדם יהודי אינו הפקר. או במלותיו של בן גוריון עצמו (בהרצאה "פעולות התגמול כאמצעי להבטחת השלום"): "אין בידנו להבטיח כל צינור מים מפיצוץ וכל עץ מעקירה. אין בידנו למנוע רצח עובדים בפרדס ומשפחות בשנתן, אך יש בכוחנו לקבוע מחיר גבוה לדמנו, מחיר יקר מכדי שכדאי יהיה לישוב הערבי, לצבא הערבי ולממשלות הערביות לשלמו".פעולות התגמול התבצעו כתגובה על פעולות הטרור של ההסתננות. משה דיין הגדיר את פעולות התגמול בהרצאה שנשא ביולי 1955: "משמעות פעולת התגמול היא כי ישראל רואה בהסתננות כפעולת איבה בלתי נסבלת והיא מורה את כוחותיה לעבור את הגבול ולפגוע בארץ הערבים. הפגיעה אינה פעולת נקם. זו פעולת עונש והתראה". מי שהופקד על ביצוען של פעולות התגמול, תחילה כמפקדה של יחידה 101, שהוקמה במיוחד למטרה זו, ולאחר מכן כמפקדו של גדוד 890 של חטיבת הצנחנים היה אריאל שרון. דוגמאות לפעולות תגמול: פעולת קיביה ב-1953. בעקבות רצח של אם ושני ילדיה פעלו כוחות צה"ל נגד הכפר קיביה בירדן. בפעולה נהרגו 69 אזרחים ירדנים. מבצע חץ שחור- ברצועת עזה 1955 כנגד הצבא המצרי. למצרים 40 הרוגים.

3. מירוץ חימוש ישראלי מצרי: במשך כל שנות החמישים נערך מרוץ על התחמשות בין ישראל למצרים לקראת מערכה שנייה בעימות הצבאי בין שתי המדינות. היה ברור שמאבק צבאי הוא רק שאלה של זמן.

4. הלאמת תעלת סואץ- ב-1956 הלאים את תעלת סואץ. הדבר הדאיג את המעצמות ויצר שיתוף אינטרסים בין ישראל בריטניה וצרפת.

מהלך המלחמה: בעקבות ריכוז צבא מצרי בשנת 1956 בחצי האי סיני, והתחפרות מצד המצרים סמוך לגבול היה ברור שהמערכה בין ישראל למצרים קרובה להיפתח. ישראל ניצלה את שעת הכושר לשתף פעולה עם אנגליה וצרפת (שהתנגדו לצעד המצרי של הלאמת תעלת סואץ). ע"פ הסדר עם בריטניה וצרפת, פתחה ישראל במתקפה על מצרים בסוף אוקטובר 1956. המלחמה התחילה בהצנחת גדוד צנחנים במעבר המיתלה במצרים. תוך שישה ימים הצליח צה"ל לכבוש את כל חצי האי סיני. במקביל ומעט באיחור הפציצו כוחות אנגלים ובריטים שדות תעופה במצרים.

2. תעלת סואץ ומצרי טיראן נפתחו שוב לשיט חופשי

3. הניצחון בסיני תרם להרגשה המוראלית של אוכלוסיית מדינת ישראל. חוסר הביטחון התחלף בתחושת רווחה.השנים שלאחר המלחמה, היו שנות גאות כלכלית במדינת ישראל.

4. מהבחינה הצבאית: מבצע קדש החיש את תהליכי ההתעצמות של צה"ל. צה"ל אימץ תפיסת לחמיה משוריינת והסתמך ברובו על שריון, גם חיל האוויר קיבל קדימות והושקע בו רבות. בנוסף לכך התפתחה תורה של לחימת בזק כדי להשיג הכרעה מהירה.

בעקבות לחץ אמריקאי-רוסי, נסוגה ישראל לאחר כמה חודשים מסיני.

מלחמת ששת הימים:

בימים 5-10 ליוני 1967 התנהלה מלחמה בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה. המלחמה הסתיימה בתבוסת מדינות ערב.

הרקע למלחמה

· ועידת הפיסגה הערבית: ראשית התהליך שהביא למלחמת ששת הימים היה בכינוסה של ועידת הפסגה הערבית הראשונה בינואר 1964, בועידה התקבלו החלטות שהביאו להסלמה ביחסי ישראל – ערב:

1. הטיית מקורות הירדן הנמצאים בסוריה, כדי לסכל את מפעל המוביל הארצי של ישראל.

2. הקמת מפקדה ערבית משותפת לפיקוח על התעצמות צבאות ערב ותפעילם להגנת מפעל ההטיה הערבי.

יצחק רבין הגדיר ועידה זו כנקודת מפנה בסכסוך שהוליכה להידרדרות, מאחר שעד אז לא הייתה קיימת תוכנית ערבית מוגדרת ללחימה בישראל.

· פעולות מחבלים נגד ישראל: עם הקמת אש"ף, הוא החל בפעולות טרור וחבלה שהתרבו עם הזמן והגיעו לשיאן בראשית 1967.

· הניסיונות להטיית מקורות הירדן: ע"פ הצעת ארה"ב, חלוקת מי הירדן הייתה אמורה להתבצע לפי מכסות. סוריה סרבה להצעה וביקשה למנוע מישראל את השימוש במי הנהר בעקבות מפעל המוביל הארצי, החלו הסורים בפעולות הטייה של מקורות הירדן כדי למנוע מהם להגיע לישראל.

· עליית משטר תוקפני לשלטון בסוריה: בעקבות הפיכה בשנת 1966 עלה לשלטון פלג קיצוני של מפלגת הבעת'. המשטר החדש פיתח אידיאולוגיה של מלחמת שחרור עממית נגד ישראל. המשטר הזה ומדיניותו הלוחמנית השפיע גם על נאצר, מנהיג מצרים.

פרוץ המלחמה: הסיבות המיידיות לפרוץ המלחמה ביוני 1967 היו אלה:

1. מתיחות ותקריות אש בין ישראל לסוריה- תקריות אש מהצד הסורי הביאו לקרב אווירי שבו הופלו 6 מטוסים סוריים (אפריל 1967).

2. ריכוז צבא מצרי בסיני-ממאי 1967 החל נאצר בריכוז כוחות צבא מצריים גדולים בסיני. מצרים טענה שהצעד בוצע בעקבות כוונת ישראל לתקוף את סוריה. בצעד המצרי היה משום הסלמה ברורה של המצב.

3. סילוק כוח החירום של האו"ם מסיני ע"י המצרים- באמצע חודש מאי הודיעו המצרים לאנשי האו"ם בסיני שהם מסיימים את תפקידם. כוח האו"ם שחצץ בין מצרים לישראל, סולק מסיני ע"י המצרים.

4. חסימת מצרי טיראן- ב-22 במאי הודיע נאצר על חסימת מצרי טיראן (השער למפרץ אילת) לספינות ישראליות. מבחינת ישראל הייה בכך צעד חמור ביותר ובלתי נסבל.

5. חתימת הסכם הגנה בין מצרים לירדן בסוף חודש מאי-הסכם זה נתפס בעיני ישראל כמסוכן וכמדרבן שליטה מצרית בירדן.

במשך החודש שבו הדרדר המצב, הייתה בישראל תקופת המתנה מורטת עצבים. בישראל הוקמה ממשלת אחדות ומשה דיין התמנה לשר הביטחון. ב-4 ליוני 1967 החליטה ישראל לצאת למלחמה.

מהלך המלחמה: המלחמה נפתחה ב-5 ליוני בהתקפה אווירית מקדימה של חיל האוויר הישראלי. תוך שלוש שעות הופצצו בסיסי חיל האוויר המצרי ולמעשה חיל האוויר המצרי חוסל בעודו על הקרקע. מצרים נחשב כאויבת העיקרית, ולכן בשלב הראשון למלחמה מירב המאמצים רוכזו נגדה.

החזית המצרית: תוך חמישה ימים הצליחו כוחות צה"ל לחדור לעומק סיני, לכבוש את כל חצי האי סיני כולל תעלת סואץ.

החזית הירדנית: למרות אזהרות ישראל את הירדנים לא להתערב, פתחו כוחות ירדנים בהפגזה ארטילרית בירושלים וחיילים ירדנים השתלטו על מטה משקיפי האו"ם בארמון הנציב. ישראל פתחה בהתקפה על ירדן. תוך ארבעה ימים השתלטו כוחות צה"ל על כל אזור יהודה ושומרון כולל ירושלים המזרחית.

החזית הסורית: מייד לאחר ההתקפה על המצרים החלו הסורים בהפגזות ארטילריות על ישובים ישראלים בקרבת הגבול. לאחר שהוכרעה החזית הירדנית, החל צהל במתקפה על רמת הגולן. ביומיים האחרונים של המלחמה, כבש צה"ל את רמת הגולן והסיר את האיום הסורי על היישובים באזור הכינרת ועמק החולה.

תוצאות המלחמה: מלחמת ששת הימים היוותה ניצחון אדיר עבור הצבא הישראלי, ובאותה מידה תבוסה נוראית עבור הכוחות הערביים. בין תוצאות המלחמה ניתן למנות:

1. ישראל גדלה מאוד מבחינה גיאוגרפית וקו הגבול שלה היה רחב יותר ובעל גבולות הרבה יותר קלים להגנה.

2. גל של התעוררות לאומית החל בקרב הציבור בישראל. זאת בעקבות הכיבוש של נחלת אבות (ירושלים, חברון, שכם , יריחו ועוד). החושה הייתה ששבנו הביתה לארץ ישראל התנכית ההיסטורית. אבל ככל שעבר הזמן החל ויכוח בין המצדדים בהמשך החזקה בשטחים שנכבשו במלחמה, לבין הטוענים שיש לוותר עליהם מכיוון שהם כוללים בתוכם כמיליון ערבים.

4. מפלת הערבים הוכיחה לעולם את מגבלות של העזרה והסיוע הסובייטים.

מושגים חלק א'

בולשביקים: ב1917 הייתה שנת מהפכה ברוסיה. המלחמה הקשה, ההתמוטטות הכלכלית, ווהתבוסות של הצבא גרמו לתסיסה רבה ולרצון עז לסיים את המלחמה בכל מחיר. ובפברואר נאלץ הצאר להתפטר ולעזוב את המדינה. ברוסיה הוקמה ממשלה דמוקרטית מתונה. ממשלה זו הייתה לא יציבה. השלטון עבר למעשה למועצות מהפכניות- סוביטים שצצו בכל רחבי המדינה. מועצות אלו טענו לייצוג הפועלים. מול הבלאגן וחולשתה של הממשלה התחזק כוחם של הבולשביקים- הפלג הקיצוני בתנועה הסוציאליסטית. באותו זמן שב מנהיגם של הבולשביקים לנין מגלות בשוויץ. לנין הפיץ עם שובו את הרעיונות הסוציאליסטיים הקיצוניים של מפלגתו ודרש מהפכה סוציאליסטי, תוך הלאמת כל הקרקעות של המדינה, חלוקת קרקעות לאיכרים, הלאמת הבנקים. במאי וביולי ניסו הבולשביקים להשתלט על ביר רוסיה הם נכשלו פעמיים וב-25 לאוקטובר הצליחו הבולשביקים להשתלט על הבירה ובהמשך גם על השלטון ברוסיה כולה. הבולשביקים הקימו ממשלה שלנין בראשה, טרוצקי שר החוץ וסטלין השר לענייני מיעוטים. הבולשביקים ביטלו את הבעלות על הקרקעות והלאימה את כולם. כמו כן הופקעו מפעלי תעשייה והועברו לידי המדינה. מסוף 1917 פתחו הבולשביקים במשא ומתן נמרץ עם גרמניה על סיום המלחמה ואכן במרץ 1918 נחתם חוזה שלום זה שכלל תנאים קשים מאוד שהכתיבה גרמניה.

הקומוניסטים שאפו גם להביא למהפכה סוציאליסטית עולמית.

בין השנים 1918-1920 פרצה ברוסיה מלחמת אזרחים. חלק גדול מהאזרחים והקבוצות לא היו מרוצים מהממשלה הקומוניסטית. האוקראינים לדוגמא שאפו להקים מדינה עצמאית. הלבנים היו תומכי המשטר והסדר הישן וביקשו להפיל בכוח את המשטר. האדומים- (הקומוניסטים) התארגנו למלחמה ותחת טרוצקי שמונה לעמוד בראש הצבא האדום נלחמו בלבנים. לאחר מלחמה קשה , הצליח הצבא האדום להביס את הלבנים והגורמים המהפכנים האחרים.

בזמן מלחמת האזרחים השליטו הבולשביקים מדיניות של קומוניזם מלחמתי. במדיניות זאת הולאמו בנקים, מפעלי תעשייה, תחבורה ועוד. האיכרים חויבו למסור חלק גדול מתוצרתם לצבא ונאסר קיומם של כל מפלגות האופוזיציה. בזמן מלחמת האזרחים התמוטטה כלכלת רוסיה כמעט לגמרי

הנא"פ: בתחילת 1921 הסתיימו מלחמותיה של המדינה. הבצורת בשנים 20-21 תרמה גרמה לרעב ותרמה להגברת איבתם של האיכרים לשיטה הקומוניסטית. גל שביתות פרץ בקרב פועלים בפטרוגרד.בצבא פשטה תסיסה גדולה ובאחד מבסיסי הצי אף פרץ מרד. .המורדים תבעו הקלות לפועלים ויתר דמוקרטיזציה. המרד דוכא באכזריות ואלפים נטבחו. אבל מרד של הפרולטריון נגד הדיקטטורה של הפרולטריון היה דבר שהתפיסה המרקסיסטית כלל לא הביאה בחשבון. השלטון הקומוניסטי הבין שיש לנקוט בדחיפות בצעדים שיפייסו את האוכלוסייה כדי לתת למערכת הכלכלית להתאושש ולשמור על המשטר הקומוניסטי. הקונגרס החליט על מדיניות חדשה: נא"פ. מדיניות זו הייתה מעין פשרה בין הסוציאליזם ובין תנאי השעה ורצון האוכלוסייה. על פי מדיניות הנא"פ הייתה הרפיה של הפיקוח הכלכלי, ומתן אפשרות לקפיטליזם מבוקר זמני. לאיכרים ניתן אישור למכור חלק מתוצרתם בשוק החופשי לאחר שהעבירו למדינה את החלק המגיע לה. בתעשייה הזעירה ניתנה יוזמה גם לאנשים פרטיים בעוד שהתעשייה הכבדה נשארה בידי המדינה. אין ספק שמדיניות הנא"פ הייתה נסיגה מסוימת מעקרונות הקומוניזם השיתופיים ואמנם חלק מהבולשביקים הקנאים יצאו נגד התקנה. אולם לנין הגדיר מדיניות זאת כצעד אחד אחורה, על מנת שאפשר יהיה ללכת שני צעדים קדימה. הנא"פ תרם את חלקו בהצלת המשטר הקומוניסטי. החקלאות התחילה להתאושש. וב1926/7 עלה הייצור של החקלאות מעל לרמתו מלפני המלחמה. בהדרגה נוצר גם מעמד של מתעשרים חדשים (איכרים, סוחרים ומתווכים)שכונו נאפמני"ם, או קולאקים.

תוכניות חומש: ב-1929 הכריז סטלין שכבר הפך לרודנה של המדינה, על תוכנית כלכלית חדשה ששמה למעשה קץ למדיניות הנא"פ. תוכנית זו נקראה תוכנית חומש. תוכנית לחמש שנים שבמסגרת היו אמורים להגשים מספר יעדים:

2. לבצע קולקטיביזציה (שיתופיות) מהירה של החקלאות. פרוש הדבר ארגון החקלאות בחוות שיתופיות מודרניות תוך חיסול מעמד הקולאקים.

3. העלאת הרמה החינוכית והתרבותית של האוכלוסייה. כתנאי הכרחי להתקדמות המדינה.

סטלין ביצע את תוכניתו ללא היסוסים ובאכזריות. ההתקדמות היתה מהירה והיא בוצעה תוך דיכוי של המוני עובדים במאמץ עבודה עליון. המוני איכרים הועברו בכפייה למשקים שיתופיים שנקראו קולחוזים וסובחוזים. חלק גדול מהעובדים עבדו בעבודות כפייה במחנות ריכוז. תוכנית החומש הראשונה הסתיימה לפני המתוכנן כבר ב-1932. בתוכנית החומש השנייה הושם הדגש על הקמת מפעלי תעשייה ענקיים. תוכניות החומש הראשונה והשנייה הביאו להלאמת כל התעשייה ולעלייה ברמת החיים וברמת החינוך. מצד שני החקלאות הסובייטית נפגעה קשות ותפוקתה ידה פלאים (בגלל מאבק האיכרים והתנגדותם לתוכנית)

דיקטטורה של סטלין: כל עוד לנין היה המנהיג לא היה ויכוח באשר לחלוקת התפקידים במפלגה הקומוניסטית. לאחר מותו ב- 1922 פרץ ומאבק על ההנהגה בין סטלין לטרוצקי. סטלין שימש כמזכיר הכללי של המפלגה, תפקיד בירוקרטי רב עוצמה. בהדרגה הוא הצליח להתגבר על יריביו ובאמצע שנות ה-20 השתלט לחלוטין על המפלגה. ב-1928 הוא הגלה את טרוצקי מרוסיה כאויב המפלגה. סטלין נהג כדיקטטור אכזר וכל יריביו, הושתקו, הוגלו או נרצחו. בתקופת סטלין החל בהדרגה פולחן המנהיג. בעיתונות המפלגה ובכתב עת לא נשמעה אף מילת ביקורת נגד סטלין. דיוקנו של סטלין הוצב בכל המקומות הציבוריים לצד דיוקנו של לנין. מתקופה זו הטרור הפך בן-לוויה קבוע לשלטונו של סטלין. סטלין הצדיק את הטרור בכך שכנגד ברית המועצות שהינה המדינה הסוציאליסטית היחידה ישנם אויבים רבים מבית ומחוץ. בשנת 1936 פתח סטלין בטיהורים גדולים ובמשפטי ראווה בתוך המפלגה הקומוניסטית. כמעט כל גיבוריה של מהפכת 1917 הוגלו, נאסרו או נרצחו. רק שניים מתוך שלושה עשר המפקדים הבכירים של הצבא נותרו בחיים מבין שמונה חברי הלשכה המדינית שתפקדה לאחר המהפכה בשנת 1917 השאיר סטלין בחיים רק אחד מלבדו. ההוצאות להורג בוצעו בטענות של ריגול חבלה ופעילות אנטי מפלגתית. לא ידוע מספר קורבנות הטיהורים, אך מספרם נאמד במיליונים.

ייבסקציה: גוף זה הוקם ב-1918 ע"י הבולשביקים. הוא שימש כמחלקה היהודית במפלה הקומוניסטית. ומטרתו הייתה ליישם את עקרונות הקומוניזם בקרב היהודים. בראש ובראשונה נאבקה הייבסקציה בדת היהודית ובקשה לכונן תרבות עברית חלופית שתושתת על תפיסה חילונית שהשפה הלאומית היא יידיש. הייבסקציה סגרה בתי כנסת, חדרים וכל מוס שהתגלו בו סממנים יהודיים. במקביל למאבק בדת נאבקו חברי הייבסקציה במפלגות היהודיות מהבונד ועד התנועה הציונית.. השאיפה הייתה לחסל מפלגות אלה ולצרף את מי שאפשר למפלגה הקומוניסטית. בשנת 1930 פורקה הייבסקציה מחשש השלטון הקומוניסטיי גוף זה למעשה פועל ומחזק מטרות יהודיות. בשנות ה-30 התגבר הקו האנטי יהודי החריף.

פאשיזם: במלחמת העולם הראשונה נלחמה איטליה לצד מעצמות ההסכמה. אולם ניצחונה עלה לה במחיר של 600 אלף הרוגים ופגיעה אנושה בכלכלה. על קרע האבטלה והאינפלציה הדוהרת התחוללו בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה מקרים רבים של מהומות ושביתות. שיטת הבחירות באיטליה (יחסיות כלליות שות) גרמה לפיצול מפלגתי רב והקשתה לגבש שלטון יציב בין השנים 1919-1922 כיהנו באיטליה 5 ראשי ממשלה. מצב עניינים זה הביא להתחזקות הגורמים הקיצוניים ובניהם מפלגות לאומניו שטענו שאמנם החיילים האיטלקים נצחו בשדות הקרב אך ניצחונותיהם הושחתו ע"י הפוליטיקאים.על רקע זה צמחה באיטליה התנועה הפשיסטית. השם של התנועה פאשיו- הוא כינוי שנגזר מאחד הסמלים באימפריה הרומית (גרזן וסביבו זרדים) סמל זה היה סמל של מרות וכוח. השם סימל את הכוח הדרוש לאיטליה כדי לכבוש מחדש את המקום הראוי לה באירופה. בראש התנועה עמד בניטו מוסוליני בהתחלה נכשלה התנועה הפשיסטית בבחירות בהן התמודדה, אבל התעמולה של מוסליני בה הטיף על זכותה של איטליה לספח שטחים ולשלוט על הנתיבים הימיים, הביאו בהדרגה להתחזקות המפלגה. ב-1922 עלו הפשיסטי במצעד על רומא והצליחו להשתלט על השלטון באיטליה. מוסוליני מונה לראש הממשלה בבסיס האידיאולוגיה הפשיסטית עומדים כמה עקרונות:

1. עליונות המדינה- המדינה עליונה על הכל ומקיפה את כל אורחות החיים. אין שום דבר בעל ערך מחוץ למדינה.

2. שלילת הדמוקרטיה והליברליזם- חייב להיות אי שוויון בין בני האדם. לא כולם מוכשרים באותה מידה. מהר מאוד לאחר שמוסוליני נבחר הוא פיזר את הפרלמנט והפך את השלטון לדיקטטורה.

3. שלילת הסוציאליזם- במיוחד לעקרון מלחמת המעמדות ולחשיבות ששם הסוציאליזם למניעים הכלכליים. הפשיזים אה ברכוש פרטי ביטוי לחריצות ועושר.

4. עליונות המנהיג- בראש המדינה עומד המנהיג המדריך ומכון את כל העם- הדוצ'ה. הדוצ'ה מבטא את רצון העם ומעשיו ושלטונו נובע מייעוד אלוהי.

5. שאיפה לכוח עוצמה ואימפריה- הפשיזם שואף לייסד אימפריה חדשה ולייסד דור חדש של לוחמים שמוכנים למסור את נפשם על המדינה. האיטלקים חייבים לראות את עצמם במצב של מלחמה מתמיד. השלום לא רק שאינו בר ביצוע, הוא גם לא רצוי. המלחמה ולא השלום היא המחסנת את האדם.

6. חשיבות החינוך- הפשיזים ראה בחינוך את המכשיר המרכזי לעיצובו של דור חדש. הילדים חונכו ברוח העקרונות של כבוד, לאומיות, אומץ, גבריות, הקרבה וצייתנות.

המצעד על רומא: עוד כשהייתה באופוזיציה דאגה המפלגה הפשיסטית לארגן גיסות משלה "החולצות השחורות", שהיו מאורגנות בסדר צבאי ומיועדים להפעלת כוח וטרור. התנועה הפשיסטית דאגה להכשיר גם נוער נאמן לשירות התנועה. המפלגה הפשיסטית הרבתה להפגין ולהתעמת מול השלטון וכן מול המפלגה הסוציאליסטית. בעזרת שיטות של איומים וטרור הצליחו "החולצות השחורות" לשבור את השביתה של הסוציאליסטים בשנת 1922. רבים באיטליה החלו להאמין שהיחיד שיכול להחזיר את הביטחון הוא מוסוליני. ראש המשלה האיטלקי הודיע שהוא מוכן לצרף כמה שרים פשיסטים לממשלה, אלא שמוסוליני רצה את כל השלטון לעצמו.( ראוי להדגיש כי בשלב זה היו לפשיסטים רק 35 מושבים מתוך 535 המושבים בפרלמנט).באוקטובר 1922 הכריז מוסוליני על "מצעד על רומא". בערים שונות השתלטו הפשיסטים על עמדות מפתח, כמו תחנות משטרה ותחנות רכבת. מוסוליני ועוד כמה עשרות אלפים מתומכיו עלו על רומא הבירה. למרות שמבחינה צבאית יכל המלך להפעיל את הצבא, כנגד הפשיסטים "לובשי החולצות השחורות", אך גם הוא וגם הצבא רצו להימנע מהתנגשויות אלימות. חמישה ימים לאחר "המצעד על רומא", הוזמן מוסלוני להיות ראש ממשלת איטליה. עד 1924 השתלט מוסוליני לחלוטין על איטליה וב-1926 נאסר קיומם של כל המפלגות חוץ מהמפלגה הפשיסטית.

הסכם המיעוטים-פולין: במברקו של יוזף פילסודסקי ("מפקד הצבא הפולני") לממשלות המדינות האירופאיות בסוף 1918, נכתב כי פולין הוקמה כמדינת הלאום הפולני. הכרזתו הלמה את זכות ההגדרה העצמית ואכן הקמתה של מדינה פולנית עצמאית הוזכרה בפירוש במסמך 14 הנקודות של ווילסון. אולם שליש מאוכלוסייתה של פולין היה מורכב מבני מיעוטים – יהודים, גרמנים, אוקראינים וליטאים בעיקר. רוב בני המיעוטים האלה לא רצו להיטמע בעם הפולני והיה לרבים מהם קשר רגשי חזק למדינות השכנות. יתר על כן, חבר הלאומים דרש שפולין תחתום על "חוזה מיעוטים" כתנאי להכרה בעצמאותה, והסכם זה הבטיח לבני המיעוטים, בין השאר, אוטונומיה חינוכית-תרבותית שכללה את הזכות לקיים מוסדות חינוך משלהם (שיחנכו לקשר למורשת הלאומית שלהם) במימון המדינה.

הרוב הפולני חשש שהמגמות הבדלניות האלה יקרעו את מדינתם לרסיסים, חשש שהוחרף על רקע העובדה שמיעוטים שונים היוו רוב או קרוב לרוב באזורים שונים במדינה, וחמור מכל – חלק גדול מבני המיעוטים היו מיוצגים בסיים (הפרלמנט הפולני) ע"י מפלגות לאומיות משלהם. הממשלה הפולנית ניסתה להתמודד עם האתגר הזה בשתי דרכים שונות:

1. היא פעלה כדי לקדם את ה"פולניזציה" של חלק מבני המיעוטים – למשל, היה הרבה יותר קל לבוגרי בתי ספר תיכון "פולניים" להתקבל לאוניברסיטה ולפקידות הממשלתית מבוגרי בתי הספר התיכון של המיעוטים.

2. היא פעלה כדי להעדיף את בני העם הפולני בתחומים רבים, בייחוד בתחום הכלכלי (מדיניותו של שר האוצר גרבסקי, שפגעה באופן מיוחד בענפים בהם שלטו היהודים הייתה ביטוי לכך).

חוזה המיעוטים כובד באופן פורמאלי אך ננקטו אמצעים כדי לכרסם בו ולעקוף אותו (המיעוט הגרמני נפגע פחות כיוון שממשלת פולין טרחה לא להרגיז את שכנתה החזקה ממערב).

אחת מהתוצאות של האפליה הזו הייתה הקמת "חזית המיעוטים" בסיים כדי להגן על זכויות בני עמיהם.

במהלך כל התקופה הסתמן מתח בין המחויבות לדמוקרטיה והתוכן של חוזה המיעוטים מחד והרצון לגבש מדינה פולנית לאומית מאידך.

מפלגות יהודיות בפולין: בין שתי מלחמות העולם הייתה פריחה של מפלגות יהודיות בפולין, כתוצאה מחוזה המיעוטים שאיפשר אוטונומיה וזכויות למיעוטים השונים בפולין. בין המפלגות, היו: "אגודת ישראל" (האגודה), "המזרחי", הציונים, "פועלי ציון", ה"בונדאים" (יהדות אנטי-ציונית ואנטי-חרדית. שמאל חצי-קומוניסטי) וה"פולקיסטים". המפלגות הגדולות ביותר בפולין היו אגודת ישראל, הבונד והמזרחי.

יהדות ותרבות יהודית בפולין: הזרמים העיקריים בחינוך היהודי בפולין:

"אגודת ישראל" – אידיאולוגיה חרדית כתגובת נגד לחילון בקרב היהודים, התרחבה מערכת החינוך האורתודוקסית ובראשה הישיבות הגדולות שבהן התפרסמה פולין בעבר. לצידן התפתחו גם ה"חדרים", ישיבות ותלמודי תורה חדשים של "אגודת ישראל" ו"המזרחי".

"תרבות" – אידיאולוגיה ציונית במספר ארצות הסתעפה בקצב מהיר רשת בתי הספר העבריים של "תרבות", מיסודה של התנועה הציונית. כמו כן נפתחו גם בתי מדרש ללימודי מורים עבריים. מספר הלומדים בבתי ספר אלה בפולין לבדה הגיע לרבבות.

"ציש"א" – אידיאולוגיה סוציאליסטית בתי הספר ביידיש של "ציש"א" בפולין היו קשורות למפלות השמאל ("בונד" ו"פועלי ציון") ואילו בליטא – ביידישיסטיים, מספר התלמידים היה קטן יותר.

בתי הספר הפולניים -ממשלת פולין לא הכירה בבתי הספר היהודיים בעברית וביידיש כבעלי רמה מספקת ללימודים גבוהים יותר ולא ראתה בהם בתי ספר היכולים להכשיר לעבודה במוסדות הממשלתיים. לקראת המחצית השנייה של שנות ה-30 כבר למדו יותר ילדים יהודים במוסדות חינוך פולניים מאשר במוסדות חינוך יהודיים.

תנועות הנוער היהודיות בפולין: אחת ההתפתחויות החשובות בתולדות הציונות מאז מלחמת העולם הראשונה הייתה הקמתן של תנועות נוער מגשימות: "החלוץ", "החלוץ הצעיר", "השומר הצעיר" ותנועות אחרות. התופעה בלטה מאוד בפולין, שבה הצטרפו רבבות בני נוער לתנועות אלה והפכו אותן לכוח פוליטי חשוב. במרכז מצען עמדה השאיפה להגשמה לאומית יהודית. בין היתר הן קיימו עשרות רבות של "הכשרות", שנועדו להדריך את חברי התנועות ולכוונם לקראת צאתם להתיישבות בארץ ישראל.

הסיבות העיקריות להתפתחותן של תנועות הנוער היהודיות בפולין בשנות ה-30 היו בהחרפת האנטישמיות ובגלל המחסור במקורות פרנסה.

1. רובם הגדול של היהודים חיו עפ"י אורח החיים המסורתי. חצרות "רביים" של שושלות חסידים שונות פרחו בחלקים רבים של פולין. הישיבות הגדולות בליטא ובפולין וראשיהן שימשו סמכות תורנית לשכבות גדולות בעם.

2. בתחום הספרות, פעלו סופרים שונים והתגבשה קבוצה רדיקלית של סופרים שפרסמה מאסף בשם "כאלאסטרע" שעם חבריה נמנו בימים ההם אורי צבי גרינברג, פרץ מארקיש ועוד. הספרות היהודית באותה תקופה תיארה בעיקר את ההוויה היהודית ובמאות תיאטראות שהוקמו ע"י יהודים הוצגו הצגות ששיקפו את חיי היומיום היהודיים.

3. בווילנה נוסד "המכון המדעי היהודי" לחקר תולדות היהודים, תפוצותיהם, לשונם ותרבותם. ההיסטוריוגרפיה היהודית הגיעה להישגים ניכרים בפרק זמן זה.

4. עיתונות יהודית – מאז 1918 הוצאו לאור מאות עיתונים יהודיים, במיוחד בשפה היידיש וכן בעברית ובפולנית. בעיתונים כמו "היינט" ("היום") או "מאמענט" (רגע") שיצאו לאור באלפי עותקים מדי יום, ניתן לצד אינפורמציה כללית על הנעשה בפולין גם תיאור של חיי היהודים, על בעיותיהם הכלכליות והחברתיות וכן הוקדש מקום נרחב לתרבות היהודית.

מושגים חלק ב'

המלחמה הקרה: שיתוף הפעולה הצבאי שהיה בין מדינות המערב הדמוקרטיות לבין ברית המועצות בתקופת מלחמת העולם השנייה, הלך והתערער עם התקרבות הניצחון על מדינות הציר ובפרט על גרמניה הנאצית. בהמשך אף פסק לחלוטין שיתוף הפעולה עם סיום הקרבות. הבדלי האינטרסים והשאיפות של שני הצדדים, שנדחקו לקרן זווית כל עוד איחד אותן הרצון המשותף למגר את גרמניה הנאצית, בלטו עכשיו במידה גוברת והולכת והביאו בשנות הארבעים המאוחרות לקרע הגלוי בין שני המחנות הידוע בשם "המלחמה הקרה". שם זה ניתן משום שלא השתמשו במלחמה בנשק חם, בצורה ישירה בין המעצמות, אלא בעיקר במהלכים מדיניים וכלכליים, ואירועי לחימה מקומיים.

א. התמורה במאזן הכוחות העולמי. עם תום מלחמת העולם השנייה חל שינוי יסודי ביחסי הכוחות בעולם. באסיה מוגרה יפן ובאירופה מוגרה לחלוטין גרמניה הנאצית ונחלשו בריטניה וצרפת. עתה שרדו בעולם שתי מעצמות גדולות והן ארה"ב ובריה"מ, המכונות מעצמות על. שתיהן מבקשות להנהיג את העולם.

ב. ניגודי האינטרסים והאידיאולוגיות בין שתי המעצמות. שאיפות שני הצדדים להרחיב את השפעתם ברחבי העולם וניגודי האינטרסים בין תפיסת העולם הדמוקרטית- קפיטליסטית של ארה"ב, לבין תפיסת העולם הקומוניסטית-טוטליטארית של בריה"מ, הובילו להחרפת היחסים בין שתי המעצמות בשל האידיאולוגיות השונות.

ג. חילוקי הדעות בנוגע להסדרים המדיניים באירופה. כבר בוועידות יאלטה ופוטסדאם התגלעו חילוקי הדעות באשר לפניה של אירופה לאחר המלחמה. הוסכם כי לאחר כיבוש גרמניה ושחרור המדינות מהשלטון הנאצי, יפעלו בעלות הברית להקמת דמוקרטיות עצמאיות במדינות המשוחררות ובתום תהליך זה ישוחררו המדינות לחלוטין. ארה"ב, בריטניה וצרפת החלו לפעול בצורה זו, אולם סטאלין לא עשה זאת ופעל להרחבת השפעת הקומוניזם במזרח אירופה, באמצעות הקמת "דמוקרטיות עממיות".

במסגרת "המלחמה הקרה" התפתח במחצית השנייה של שנות ה-40 מצב, בו מדינות מזרח אירופה כמו פולין, רומניה ובולגריה הופכות בהדרגה למדינות קומוניסטיות הנתונות להשפעתה של ברית המועצות, ולעומת זאת מדינות מערב אירופה (כמו צרפת, בלגיה, הולנד) הן מדינות קפיטליסטיות דמוקרטיות המקבלות סיוע וחסות מארצות הברית. המלחמה הקרה נמשכה עד סוף שנות ה-80 והגיעה לסיומה עם נפילת המשטרים הקומוניסטים במזרח אירופה.

מסך הברזל: את הביטוי "מסך הברזל" תבע צ'רצ'יל בנאום באונ' בארה"ב בקיץ 46. הוא הגדיר את הפער והחשדנות שנוצרו בין המערב והמזרח כמאבק בין שני גושים: מצד אחד הגוש הדמוקרטי המערבי ומולו הגוש הטוטליטארי המזרחי, הוא תיאר זאת כמעין חומה, שלא ניתן לראות מה עומד מאחריה. לדבריו מסך הברזל חוצץ כחומה בין המערב הנתון להשפעה קפיטליסטית-דמוקרטית למזרח הנתון להשפעה קומוניסטית-טוטליטארית, אלא, שמאחרי המסך מתהווה כוח אדיר המאיים על המערב.הנאום הלהיב את דעת הקהל בבריטניה וארה"ב, שוב לא ניתן היה להתעלם מהחשש שהטילה ברה"מ על המערב.

דוקטרינת טרומן (מרץ 1947 )בשנת 1945 ארה"ב מאלצת את בריה"מ לפנות את כוחותיה מאיראן עתירת הנפט והדבר מביא את סטאלין לחפש הישגים באיזור יוון וטורקיה. בשנת 1946 פתחה המחתרת הקומוניסטית ביוון, שנתמכה ע"י בריה"מ, במלחמה גלויה כנגד הממשלה היוונית שנתמכה ע"י הבריטים. באותה השנה לחצה בריה"מ על טורקיה, שאף היא נתמכה ע"י בריטניה, לבצע תיקונים בגבול שביניהן ולשנות את מעמדה של בריה"מ במצרי הבוספורוס והדרדנלים, המהווים ראש גשר בין הים השחור לים התיכון ולמזרח התיכון כולו.בראשית שנת 47' הודיעו הבריטים לממשל האמריקאי כי אין עוד ביכולתם לשאת בנטל הסיוע לכוחות הנלחמים בקומוניסטים ביוון, והם נאלצים להוציא את צבאם מארץ זו. לאור המצב הנ"ל החליט הנשיא טרומן באישור הקונגרס האמריקני להקצות 400 מליון דולר כסיוע כלכלי וצבאי ליוון וטורקיה הנאבקות בקומוניזם. מדיניות זו של טרומן נקראת גם "תוכנית הבלימה", של הקומוניזם. לתכנית מס' קווים מנחים: א. ארה"ב נוטשת את מדיניות הבדלנות והופכת להיות מנהיגת העולם החופשי כנגד העולם הטוטליטרי. ב. ארה"ב מגיעה למסקנה שרק סיוע כלכלי למדינות הדמוקרטיות, יסייע לייצב את שלטונן ויבטיח את אמון העם במשטר הדמוקרטי. כך תמנע עליית משטרים רודניים. ג. יש להציב בלימה וגבולות ברורים בפני הסובייטים שאם לא כן, בריה"מ תנסה להתפשט לכוונים שונים ולהשתלט על כל מקום אפשרי.

תוכנית מרשל: הקווים המנחים של התכנית: ביוני 47', מיד לאחר פרסום דוקטרינת טרומן, הציע שר החוץ האמריקני ג'ורג' מרשל לכל עמי אירופה, ללא הבדלי משטר, לשתף פעולה עם ארה"ב בתהליך עיבודה של תכנית משותפת לצורך שיקומן הכלכלי מהריסות מלחמת העולם השנייה. העזרה הכלכלית תאפשר צמיחת תנאים פוליטיים וחברתיים, לקיום משטרים חופשיים. שכן היה חשש כבד שההרס והחורבן הנורא יסייע לעליית המפלגות הקומוניסטיות במדינות מערב אירופה, באופן חוקי ודמוקרטי נוכח סבלם של התושבים.

בריטניה, צרפת וכל מדינות אירופה קיבלו את תכנית מרשל, אך בריה"מ דחתה את התוכנית ומנעה ממדינות מזרח אירופה הנתונות להשפעתה להשתתף בה. באביב 1948 הקימו מדינות אירופה המערבית והמרכזית (כולל שטחי הכיבוש המערביים של גרמניה), ארגון לעיבודה וביצועה של תכנית מרשל, במסגרתה הזרימה ארה"ב בתוך 4 שנים כ – 20 מליארד דולר ליבשת אירופה ההרוסה.

בעזרת הסיוע שוקמה התשתית הכלכלית והחברתית במדינות מערב אירופה; הצליח הניסיון לייצוב וחיזוק המשטרים הדמוקרטיים במדינות מערב אירופה, עובדה שתרמה לבלימת ההתפשטות הקומוניסטית מערבה; תוכנית מרשל סללה את הדרךלשלב הבא והוא גיבוש כוחן הצבאי של מדינות המערב באמצעות ברית נאט"ו; קבלתה וביצועה של תכנית מרשל ע"י מדינות המערב וההתנגדות של בריה"מ ומדינות הגוש המזרחי, הן אחת הסיבות המרכזיות לקרע שנוצר בין שני הגושים.

הסירוב הסובייטי להשתתף בתכנית נבע מהסיבות הבאות: הסובייטים קבעו שלא תתכן שותפות אינטרסים בין המערב הקפיטליסטי לבין בריה"מ הסוציאליסטית; תכנית מרשל נתפסה כאמצעי להרחבת ההשפעה האמריקנית, האנטי קומוניסטית, ביבשת אירופה וכתגובת נגד, הקימה בריה"מ בשנת 1947 את הקומינפורם-ארגון לשיתוף פעולה מדיני ובשנת 1949 את הקומיקון-ארגון לשיתוף פעולה כלכלי בין מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות.

ברית נאט"ו- הברית הצפון אטלנטית (1949) NATO- north atlantic treaty organization

משבר ברלין בשנת 1948 הוביל את האמריקנים לקבל החלטה בדבר השארת כוחותיהם הצבאיים ביבשת אירופה, גם בעתות שלום, נוכח החשש מהתגברות ההשפעה הסובייטית. על רקע זה הוחלט להקים ברית צבאית בין ארה"ב לבין מדינות מערב אירופה, אשר מציינת את שיא מדיניות הבלימה. נאט"ו הייתה הגוף הצבאי שנועד למנוע את נפילת אירופה בידי בריה"מ. הברית נחתמה בוושינגטון כברית הגנה צבאית, אך נועדה גם לשיתוף פעולה פוליטי, כלכלי, חברתי ותרבותי. הסעיף המרכזי בברית הוא שהתקפה על אחת מחברות הברית תחשב כהתקפה על כולן.

· שיתוף פעולה צבאי של ארצות המערב כדי לענות על האיום הסובייטי.

· עוד שלב מתוכנית הבלימה לעצירת הקומוניזם ( בהמשך לדוקטרינת טרומן ותוכנית מרשל ), לשם הגנה על הדמוקרטיה וחופש הפרט.

הבסיס להתארגנות זו הייתה קיימת כבר בברית הגנה אנטי-גרמנית (1947) שחתמו עליה: בריטניה, צרפת ומדינות הבלנוקס (הולנד, בלגיה ולוכסמבורג). בשנת 1949 הורחבה ברית זו ע"י ארה"ב לברית הצפון אטלנטית עליה חתמו 12 מדינות מערב אירופה וכן ארה"ב וקנדה. מקום מושבה של הברית נקבע בבריסל בירת בלגיה ומאוחר יותר צורפו לברית מדינות נוספות מרחבי יבשת אירופה כגון: גרמניה המערבית, טורקיה ויוון. ברית נאט"ו נועדה למטרות הגנתיות כנגד התוקפנות הסובייטית ביבשת אירופה אך יש לציין שהיא נועדה גם לשיתוף פעולה פוליטי-כלכלי חברתי ותרבותי. תגובת בריה"מ להקמת ברית נאט"ו היתה הקמת ברית וארשה בשנת 1955.

ברית וארשה(1955): בשנת 1955 הקימו הסובייטים ברית צבאית לשיתוף פעולה של מדינות מזרח אירופה בווארשה. זהו ארגון צבאי של מדינות הגוש הקומוניסטי, כנגד ברית נאט"ו של הגוש המערבי.

· תגובה לנאט"ו בעיקר בשל צירופה של גרמניה המערבית לברית נאט"ו והאישור שניתן לה להקים צבא.

· ליכוד מדינות מזרח אירופה כגוש צבאי בפני פלישות מהמערב, ובלימת השפעתה של ארה"ב באירופה.

· הגברת הפיקוח על המדינות הגרורות באמצעות הכוחות הסובייטים בשטחן של מדינות מזרח אירופה (בכל אחת מהמדינות הוצבו חיילים ממדינה אחרת בברית).

בתוך ברית ורשה התעוררו בעיות בין בריה"מ והמדינות הגרורות (המדינות הנתונות לשליטה סובייטית) משום שבריה"מ סירבה לצייד את בעלות בריתה בראשי חץ גרעיניים.

קומיקון: בשנת 1949 הוקם הקומיקון – ארגון לשיתוף פעולה כלכלי של בריה"מ ומדינות מזרח אירופה. מניעי הקמתו הם: א. תגובה לתכנית מרשל האמריקאית. בריה"מ ביקשה לתת פיצוי חלקי למדינות בגוש המזרחי משום שאסרה עליהם להשתתף בתוכנית מרשל. ב. יצירת אחדות כלכלית במחנה הסוציאליסטי כלומר לעודד שילוב כלכלי ושיתוף פעולה בין מדינות מזרח אירופה. לאמיתו של דבר הקומיקון שימש אמצעי בידי בריה"מ לניצול כלכלתן ומשאביהן של מדינות הגוש המזרחי. (הם אולצו למכור תוצרת בזול לברה"מ, בעוד ברה"מ מכרה להן את תוצרתה ביוקר).

· הקפאת קצב התפתחותו של המשק הכלכלי המזרח-אירופאי.

· ניצול המדינות מבחינה כלכלית על-ידי בריה"מ, יותר מאשר לעזור להן.

יש להבדיל בין הקומקון לקומינטרן. הקומינטרן הוקם ב-1919 והיה האיגוד הבינ"ל של המפלגות הקומוניסטיות (האינטרנציונל הקומוניסטי). ב-1943 פורק ארגון זה, כמחווה של סטאלין לבעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה.

השוק האירופאי המשותף (1957): הוקם לצורך תיאום ושיתוף פעולה כלכלי בין מדינות מערב אירופה, כהמשך לתוכנית מרשל. בשלב הראשון היו חברות בשוק שש מדינות- צרפת, גרמניה המערבית, איטליה, בלגיה, הולנד ולוכסנבורג.

קביעת תעריפי מכס אחיד, תאום כלכלי בחוקי עבודה, מטבע, קביעת מדיניות חקלאית, חילופי מידע. הקמת בנק אירופאי להשקעות.

הישגי השוק : תפוקת החקלאות עלתה, וכך גם הייצור התעשייתי, התפתחה תשתית טכנולוגית, במשך השנים גובש ליחידה כלכלית והפך לאחד מכוחות השוק המובילים בעולם. השוק סייע גם להעלאת רמת החיים ולהידוק הקשרים בין המדינות החברות. חשוב להדגיש שלשוק האירופאי המשותף, הייתה גם חשיבות רבה ברמה המדינית פוליטית ככוח כלכלי מול ברית המועצות. כל זה בעיצומה של המלחמה הקרה. בשנים האחרונות הוכנס לשימוש במדינות השוק, מטבע אחיד – היורו.

קע"ם- קהילה ערבית מאוחדת: איחוד בין מצרים לסוריה (2/58 – 9/61) קע"ם היה איחוד מלא. הרקע לאיחוד היה המצב הפוליטי המעורער בסוריה, שהוביל אותה לסף אנארכיה. על רקע זה התחזק בסוריה זרם שתמך במצרים ובאיחודה של סוריה עם ארץ זו. בהתאם להסכם, ה- נשיא/ צבא/ פרלמנט/ נציגות באו"ם אמורים להיות משותפים. כנשיא האיחוד נבחר נאצר נשיא מצרים (במשאל-עם '2/58). לאחר האיחוד הוקמו מוסדות משותפים לשתי המדינות ונקבעה חלוקת תפקידים.

מדוע בוצע האיחוד? (1) זו הייתה מדיניות ערבית של נאצר שחתר להנהגת העולם הערבי. (2) הסורים חששו כי המצב הפוליטי המעורער במדינה עלול לגרום לפרוקה. לגבי הסורים האיחוד עצר תהליכים עשויים להוביל להתפרקות סוריה לגורמים!

קע"ם התקיים ½ 2 שנים ונעשו שינויים רבים במבנה המוסדות ובחלוקה היחסית של התפקידים. עובדה זו מלמדת על הקושי שביישומו של האיחוד. בזמן האיחוד הסורי-מצרי, הלך וגבר החשש בסוריה מהשתלטות מצרית. הסתבר שנאצר לא מחפש שותפים אמיתיים אלא שואף להשתלט על סוריה. לבסוף בוצעה בסוריה הפיכה צבאית (ספטמבר '61) ,קע"ם פורק וסוריה חזרה להיות מדינה בעלת עצמאות נפרדת.

פליטים ערביים: בריחת ערביי ארץ ישראל במלחמת העצמאות מבתיהם, הייתה אחת התופעות המרכזיות במלחמת העצמאות. בעקבות בריחה זו שלפי ההערכות הקיפה כ-700,000 ערביים הובילה ליצירת 'שאלת הפליטים'. ישנם מספר גורמים שהובילו לבריחה הערבית:

· נטישת השכבה המנהיגה והעשירה את האוכלוסייה הערבית בראשית המלחמה,הובילה לאנארכיה בכפרים הערביים ותרמה לנטישת התושבים את בתיהם

· בזמן המלחמה גבר גם האי בטחון בתוך הישובים הערביים, כל הסדר והשלטון באוכלוסיה הערבית התערער.

· החשש מפני הכוחות הישראלים הוביל לבריחה מהישובים

· קריאה של המנהיגות הערבית לתושבים לעזוב את בתיהם, עד שהצבאות המוסלמים יחסלו את היהודים, ואז התושבים יוכלו לשוב לבתיהם וגם לזכות בשלל רב

· תעמולת זוועה בתקשורת הערבית, כאילו הכוחות היהודים טובחים, בוזזים, רוצחים וכו' את כל מי ומה שנקרא בדרכם.

הפליטים הערביים התרכזו ברובם במחנות פליטים במדינות ערב השונות (בגדה המערבית והמזרחית, ברצועת עזה ובלבנון)..

ממשלת ישראל כפרה בזכותם של הפליטים הערביים לחזור לארץ. מבחינת מדינת ישראל, בריחת הערבים, פתרה בעיות קשות ומסובכות.

סיכום החומר בציונות

העלייה השלישית- 1923-1919

1. פיתוח המשק

2. הגנה על הפועלים מפני המעסיקים ושיפור תנאי עבודתם.

העלייה הרביעית- 1929-1924

שאלות בגרות

שאלה 1

תשובה 1

תשובה 4

שאלה 5

תשובה 5

תשובה 6

שאלה 7

תשובה 7

שאלה 8

שאלה 9

מושב עובדים-צורת התיישבות שהתגבשה בעלייה השלישית. במושב שני יסודות:

התיישבות האלף

שאלות בגרות

שאלה

תשובה

שאלה

תשובה

שאלה

תשובה

שאלה 3

תשובה

שאלה

מאבק היישוב היהודי בבריטים בשנים 1939-1947

תשובה

בעיות יסוד במדינת ישראל בעשורים הראשונים לקיומה

מבצע סיני: ב-1956 פתחה ישראל במלחמה נגד מצרים במהלכה נכבש כמעט כל חצי האי סיני. הרקע והסיבות למלחמה היו אלה :

מלחמת ששת הימים:

בימים 5-10 ליוני 1967 התנהלה מלחמה בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה. המלחמה הסתיימה בתבוסת מדינות ערב.

הרקע למלחמה

מושגים חלק א'

מושגים חלק ב'